ביקורת אנה קרנינה בתיאטרון גשר: מוקפד עד הפרט האחרון, אפרת בן-צור נהדרת

האם קיים אושר מוחלט? האם אהבה מנצחת הכול? הבחירה שמתמודדת איתה אנה קרנינה היא דילמה נצחית. היא בוחרת לעזוב את בעלה, את בנה, את ביתה, את עירה, את מולדתה ואת מעמדה החברתי – הכול בעבור חיים לצדו של הגבר שבו התאהבה, אך הוויתור על כל מה שהיה בחייה עולה לה לבסוף בחייה. עם משחק משובח של אפרת בן-צור, גיל פרנק ואחרים, ובימוי מוקפד של טומינאס רימאס, השורה התחתונה של ביקורת אנה קרנינה בתיאטרון גשר היא "לכו לראות". לכו לראות, אבל אל תביאו אתכם את שק התובנות שלכם מהגרסאות הקודמות שראיתם או מהספר עצמו. העיבוד הזה שונה, ורצוי להגיע אליו כמו "דף חלק" ולזרום אל תוך ההצגה.

ביקורת אנה קרנינה בתיאטרון גשר

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה" – את המשפט הגאוני הזה של לב טולסטוי אנחנו פוגשים בראשית המחזה, והוא הולך ומתבהר ככל שהדקות חולפות. כאמור, במרכזו של הרומן "אנה קרנינה", עומדת, מן הסתם, אנה. אשת האצולה מסן פטרסבורג התברכה ביופי ובאופי כובש, בבעל רב השפעה ובבן שהיא אוהבת מאוד – אך היא לא מאושרת. כאשר היא נוסעת לבקר את אחיה במוסקבה, היא פוגשת בקצין ורונסקי והשניים מתאהבים.

במוסקבה, אגב, הביקור שלה אצל אחיה נועד להשכין שלום בין אחיה לבין אשתו דולי – לאחר שהוא בגד בה. היא מצליחה לפייס את רעייתו הזועמת, אך כעבור זמן לא רב היא עצמה נקלעת לסיטואציה דומה, כאשר היא עצמה בוגדת בבעלה. בעלה הוא איש מאופק וחסר רגש, והיא אומללה. כדי לשמור על שלום בית, הוא מאפשר לה להמשיך ברומן, אלא שהעניינים מגיעים לנקודת רתיחה כאשר היא נכנסת להיריון מוורונסקי.

באותה נסיעה גורלית למוסקבה מתרחש עוד משהו. אחותה של דולי, קיטי, ממתינה להצעת נישואים מוורונסקי. ואכן, היא מקבלת הצעת נישואין – אך לא מוורונסקי, אלא מלווין, חברו של גיסה. חלומה מתנפץ והיא מתמוטטת ונשלחת להחלים למשך תקופה מחץ לעיר.

שני הסיפורים של אנה ושל לוין הם סיפרים מקבילים ומנוגדים – כאשר לוין בסוף משיג את מבוקשו, נישא לקיטי שמחלימה ומקים משפחה מאושרת, ואילו אנה נאלצת להיפרד מבעלה ומבנה לטובת חיים עם ורונסקי – אך היא לא מאושרת ומצבה הנפשי מתערער. הוא הופכת לקנאית ופרנואידית, ובזמן שהיא כלואה בבית ודחויה ע"י החברה, ורונסקי חי חיים טובים ומאושרים ולא משלם שום מחיר. הייאוש והבדידות מביאים אותה בסוף לשים קץ לחייה.

בתווך נמצא הזוג שחי חיי משפחה שבה האישה אינה מאושרת, יולדת ילד אחרי ילד, והגבר בוגד. מדובר כמובן באחיה של אנה ובאשתו דולי. שתי דמויות משניות אחרות שמגיחות לבמה הן עובר האורח שמדי פעם חולף, בעיקר על פניה של אנה, ויוצר מעין תחושה של אי נוחות – קצת כמו מלאך המוות, וסרגיי (דורון תבורי), אחיו של לוין – דמות חריגה שאין לה זוגיות בהצגה ומוטרדת לא מבעיות אישיות אלא מבעיות החברה.

אפרת בן צור מגלמת את דמותה הטרגית של אנה בצורה סוחפת, והקהל נע בין חיבה וחמלה כלפיה בשל הסבל שלה, לבין סלידה מהאגואיזם שלה ומהסבל שהיא גורמת. כמעט לכל אורך ההצגה היא לבושה שחור, ובכך מבודלת מהדמויות האחרות. גיל פרנק, מגלם את בעלה, מייצר גם הוא בקהל תחושות מעורבות. בסך הכול, למרות שהוא בסופו של דבר מגרש את אנה, אנחנו מרגישים הרבה חמלה כלפיו, בשל היותו בעל נבגד שבתחילת הדרך מתעלה על כעסו ומוכן לאפשר לאשתו את מבוקשה.

העיבוד של רומן כה ארוך למחזה מחייב כמובן התאמות, ובמקרה הזה סיפורה של אנה קרנינה עצמה תופס נפח הרבה יותר גדול מסיפורו של לוין.

תפאורה סמלית

כל אחד מהשחקנים על הבמה עושה עבודה מצוינת, אבל מה שבולט לא פחות הוא התפאורה. או ליתר דיוק. מיעוט התפאורה. למעט נברשת ושלושה ספסלים, אין כמעט תפאורה על הבמה. זו כמובן בחירה מודעת ויש בה מטרה, אבל לטעמי התפאורה המינימליסטית הזאת – מינימליסטית מדי.

הרומן עוסק בדמויות מהחברה הגבוהה ברוסיה, והיינו מצפים לראות סממנים למעמדם הרם על הבמה. הרומן מספר גם על לוין שהוא בעל אדמות החי בכפר – גם את זה היינו רוצים לראות. כאמור, הבחירה בתפאורה דלה כל כך נועדה לשרת את הבימוי, אך במקרה הזה נראה היה שהיה מקום דווקא לתפאורה עשירה יותר.

התפאורה הכהה והמינימליסטית זוכה למעט צבע ולתוספת של כמה פריטים רק כאשר לוין וקיטי נישאים ומקימים את ביתם המשותף – וכך ללא ספק בולט עוד יותר הניגוד בין שני הזוגות.

המוזיקה, לעומת זאת, תורמת הרבה מאוד לאווירה ומוליכה אותנו מסצנה לסצנה בצורה מופלאה.

בכל מקרה, התוצאה היא הצגה מצוינת שמתמודדת בהצלחה עם האתגר הלא פשןט שבהתמודדות עם הרומן האיקוני של טולסטוי.

שחקנים – אנה קרנינה בתיאטרון גשר:

• אנה קרנינה: אפרת בן-צור
• אלכסיי קרנין: ישראל (סשה) דמידוב, גיל פרנק
• אלכסיי ורונסקי: אבי אזולאי, גל אמיתי
• סטיבה: אלון פרידמן
• דולי: קארין סרויה
• סרגיי: יובל ינאי, דורון תבורי
• לוין: מיקי לאון
• קיטי: רוני עינב, נטע רוט
• עובר אורח: ניקיטה גולדמן-קוך
• בימוי: רימאס טומינאס
• עיבוד: רימאס טומינאס ומריה פטרס
• תרגום: רועי חן
• תפאורה: אדומס יאצובסקיס
• מוזיקה: גדרוס פוסקוניגיס

מחיר כרטיס לאנה קרנינה בתיאטרון גשר

> מחיר מלא לכרטיס להצגה אנה קרנינה בתיאטרון גשר: 300 ש"ח.
> במסגרת שיתוף פעולה המקנה הנחות להצגות גשר, המחיר לגולשי פואנטה: 130 ש"ח.
להזמנה לחצו כאן.

דפנה הראל כפיר

דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...