ביקורת – בין קודש לחולון בבית ליסין. החיים הכפולים של אבי קושניר

צילום: כפיר בולוטין

להיות שקרן זאת עבודה במשרה מלאה, במיוחד אם אתה מנהל חיים כפולים כמו אלה של יהודה וייס – אשר מבלה חלק מזמנו עם משפחתו החילונית בחולון, וחלק מהזמן עם משפחתו החרדית בירושלים. יהודה, גיבור ההצגה בין קודש לחולון בבית ליסין, עושה זאת בהצלחה מרשימה. הוא ממש הופך את השקר לאמנות, ואצלו, כפי שהוא אומר בעצמו – הכול מתקתק כמו שעון שוויצרי. אבל סופו של כל שעון, גם שעון שוויצרי, להתקלקל בסוף. זה יכול להיות עצוב מאוד או מצחיק מאוד – תלוי באיזה צד אתם. במקרה שלנו, כפי שתקראו בהמשך ביקורת בין קודש לחולון, זה מצחיק. ובימים האלה של אחרי 7 באוקטובר, כאשר אנחנו בעיצומה של מלחמה והנפש מרוסקת, הקומדיה הזאת היא כנראה בין השעות היחידות שבהן לחייך ולהתנתק קצת.

ביקורת בין קודש לחולון בבית ליסין

קושניר בעל אלף הפרצופים

יהודה וייס (אבי קושניר) הוא חרדי לשעבר, איש עסקים מצליח, שבאופן קבוע נפרד ממשפחתו בכל פרק זמן לצורך נסיעות עבודה לחו"ל. מה זה חו"ל….? זמן קצר לאחר שהוא יוצא מהבית בחולון, הוא נוחת בירושלים. אמנם זה לא באמת חו"ל, אבל בהחלט מדובר בשני עולמות שונים. בחולון יהודה הוא חילוני שיצא בשאלה ויש לו משפחה חילונית לחלוטין. בירושלים הוא חרדי – ושם יש לו משפחה חרדית לחלוטין.

בין חולון לירושלים המרחק הגיאוגרפי קצר, אבל המרחק התרבותי עצום, ויהודה מגייס בכל יום מחדש את כל כישוריו כדי לג'נגל בין העולמות.

>> לעוד הצגות בהנחה בבית ליסין לחצו כאן

כל אחת משתי נשותיו נהנית מבעל מושלם. בחולון הוא נשוי באושר לאיילה ואב נהדר לבתם יעל. בירושלים הוא נשוי באושר לשרה, וגם שם הוא אב מסור לבנו. הכול מתקתק, כולם מאושרים ואיש לא חושד בדבר.

החיים הכפולים האלה היו יכולים להימשך כך לנצח אם הכול היה תלוי רק ביהודה וביכולות התמרון המופלאות שלו, אלא שמגדל הקלפים בסכנה כאשר בתו יעל מתאהבת בבחור חרדי, שגם אותו הוא מכיר היטב.

לא נספר כאן את ההמשך, אבל אתם יכולים לנחש שטוב לא יכול לצאת מזה. משקר לשקר, ממבוכה למבוכה, יהודה הולך ומסתבך, ואנו לא יכולים לכעוס עליו, אלא פשוט מקווים שהוא יצליח לצאת מזה. אבי קושניר הוא שחקן קומי מעולה, וכמו בהצגה "עבדאללה שוורץ", שאולי קצת תזכיר לכם את הזהות הכפולה שלו, הוא מלהטט בחינניות בין שתי הדמויות.

כמובן, קושניר לא לבד על הבמה. הקאסט כולל את לימור גולדשטיין, הילה סורג'ון-פישר, מאי קשת/מיטל נוטיק, אור אבוטבול/תום חגי.

בהנחה שאתם קוראים את ביקורת בין קודש לחולון כי אתם מתלבטים אם לצפות בהצגה הזאת בבית ליסין, נאמר שכן. קומדיה תמיד כיף לראות, ובמיוחד בתקופה הזאת, שבה במשך רוב שעות היום אנו חשופים לחדשות עצובות ושרויים במתח. הנפש שלנו זקוקה לאתנחתא הזאת – גם אם זו לא הקומדיה הכי שנונה בעולם. חלק מההתפתחויות כאן יחסית צפויות – ועדיין, יש הפתעות ויש משהו בקלילות של העלילה ושל השחקנים, שהופך את ההצגה הזאת להפוגה מרעננת.

לצחוק זה חשוב, להצחיק זו אמנות

כידוע, להצחיק זה לעתים הרבה יותר קשה ומאתגר מאשר לרגש. מחבר "בין קודש לחולון", דניאל לפין, יודע לעשות זאת ומכיר את הדי-אן-איי הישראלי היטב.

לפין הוא שעומד מאחורי סדרת הסיטקום המצליחה "החיים זה לא הכול", ששודרה במשך 10 שנים (מ-2001 עד 2011), אשר בה למעשה שיחק קושניר את דמותו של לפין כתסריטאי מתוסכל. הוא גם עומד מאחורי "זהו זה", וכמובן מאחורי מגוון עצום של תוכניות טלוויזיה והצגות. כעת, אחרי ההצלחה של "ארבע אמהות" בבית ליסין, הוא והבמאי אילן רונן מציגים עבודה משותפת נוספת.

כרטיס להצגה בין קודש לחולון – מחיר והנחה

מחיר מלא להצגה בין קודש לחולון בבית ליסין עומד על 250 ש"ח, אך גולשי פואנטה משלמים 75 ש"ח בלבד באמצעות הזמנה בקישור הזה.

>> בואו נהיה חברים בפייסבוק 🙂 לחצו כאן >

דפנה הראל כפיר

דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...