להיות אישה בשנות החמישים של המאה ה-20 זה לא היה קל. להיות אישה יהודייה באותה תקופה היה עוד פחות קל. ולהיות אישה יהודייה ומדענית – זה היה קשה. אבל את רוזלינד פרנקלין שום קושי לא הרתיע. היא הייתה מדענית מבריקה ופורצת דרך באחד התחומים הכי חשובים במדע: חקר ה-DNA. אז למה יש סיכוי טוב שלא שמעתם עליה? בדיוק על זה ההצגה פוטוגרף 51 בקאמרי. ואם אתם מתלבטים אם ללכת, בהמשך ביקורת ההצגה פוטוגרף 51 תקבלו תשובה חד משמעית, שאפשר לתמצת בשתי מילים: “ברור שכן”, אבל כדאי גם להבין למה. התשובה מורכבת משילוב נהדר בין הנושא עצמו (אקטואלי היום יותר מתמיד), לבין השחקנים (נטע גרטי, תום אבני ואחרים – ראו בהמשך), הכתיבה, התרגום והתפאורה.
ביקורת פוטוגרף 51 בקאמרי: תמונה שווה אלף נוסחאות
פוטוגרף 51, או צילום 51, הוא צילום רנטגן פורץ דרך שחולל את המפנה בחקר ה-DNA, ומי שצילמה אותו הייתה המדענית רוזלינד פרנקלין.
פרנקלין הגיעה להיות חוקרת באוניברסיטת קינגס קולג’ באנגליה על סמך הבטחה שתוביל את המחקר, ועם בואה הסתבר לה ששותפה למחקר פרופ’ ווילקינס מצפה שהיא תעבוד תחתיו. לאחר ההתחלה הצולעת, הוסכם שהם יעבדו יחד, אך לא הייתה ביניהם עבודת צוות ואף להפך, היה מתח רב ועוינות. בין השניים שררה מערכת יחסים אישית ומקצועית עכורה ביותר, בין היתר על רקע השובינזם הכללי של התקופה, השוביניזם באוניברסיטה, ההתנשאות של ווילקינס וגם אופיה הקשה של פרנקלין עצמה.
חברים, אתם בטלגרם? נשמח לפגוש אתכם גם שם 🙂
לחצו כאן ועקבו אחרינו (זה גם הכי נוח)
התגלית של פרנקלין, וכך גם החישובים והתובנות שלה, שאותם השיגה בעבודה מפרכת של ימים ולילות, הגיעו לידי המתחרים, ווטסון וקריק – ולא במקרה. כעבור זמן קצר החוקרים המתחרים פיצחו את “סוד החיים” – תגלית שלעולם תיחשב לאחת התגליות הגדולות של האנושות. השניים, לצד פרופ’ ווילקינס, אף זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה בשנת 1962. אולם, איש מהם לא טרח להזכיר את תרומתה המכרעת של המדענית היהודיה הצעירה פרנקלין או לתת לה קרדיט על חלקה החשוב בתגלית.
פיצוח “סוד החיים” היה תולדה של סיעור מוחות בין החוקרים, ניתוח נתונים והפרכת תיאוריות. המאמץ המשותף הוא זה שהביא לפריצת הדרך, אלא שלמעשה, בסיעור המוחות הזה פרנקלין השתתפה באופן פסיבי ועקיף, ללא אישורה ואפילו ללא ידיעתה.
למעשה, בעת מתן פרס הנובל, פרנקלין כבר לא הייתה בין החיים. סופה הטרגי היה מוות בטרם עת מסרטן השחלות – סרטן שהתפתח אצלה כתוצאה העבודה האינטנסיבית עם קרני הרנטגן.
אולם, למרות גניבת הקרדיט מפרנקלין על-ידי המדענים הגברים, השובניסטים והיהירים, עם השנים הלך הסוד המכוער ונחשף.
ביקורת פוטוגרף 51 בקאמרי
מלונדון וניו יורק לתל אביב, מניקול קידמן לנטע גרטי
המחזה, שנכתב על-ידי אנה זיגלר, כבש את הבמות בלונדון ובניו יורק בכיכובה של ניקול קידמן לפני כמה שנים, ומגיע עכשיו אל הקהל הישראלי. מי שתופסת את מקומה של קידמן בטבעיות ובכישרון היא נטע גרטי.
גרטי היא שחקנית רב-גונית שאת יכולותיה זכינו לראות בקולנוע, בטלוויזיה ובתאטרון במגוון תפקידים (אחד מהם הוא התפקיד הבלתי נשכח בסרט “סוף העולם שמאלה”). למן הרגע שגרטי עולה לבמה – הצופים חשים את דמותה המיוחדת של פרנקלין בכל מילה, בכל תנועה ובכל הבעת פנים שלה. פרנקלין אמנם הייתה קורבן של שובניזם, אבל היא כנראה הייתה אישה לא בדיוק קלה, אפילו קשה. היא הייתה אינליגנטית, חדת מחשבה ונטולת גינונים. היא הייתה חרוצה בצורה יוצאת דופן ודבקה במטרה. ומן הצד השני, היא השתוקקה לקצת אנושיות ולתחושת שייכות. וגרטי – כל ניואנס במשחק שלה מכוון בדיוק לשם.
>> יש לכם טלגרם? גם לנו! עקבו אחרינו ולא תפספסו שום סקירה ושום הנחה >
כל שאר השחקנים במחזה הם גברים – תום אבני משחק מצוין את המדען הצעיר והיהיר שלא רואה בעיניים אף אחד ושום דבר בדרך להגשמת היעד. גם הוא, כמו גרטי, לא רק “מדבר” את המילים, אלא ממש חי אותן בשפת הגוף ובמניירות הקטנות והמעצבנות שמעוררות בקהל את הרתיעה המתבקשת מהטיפוס החלקלק הזה.
מיכה סלקטר משחק נהדר את פרופ’ ווילקינס. אגב, לא ברור עד כמה דמותו של ווילקינס בהצגה נאמנה למציאות. מי שקרא מעט על ווילקינס והתנהלותו בפועל, יחוש אולי שההצגה עושה איתה מעט חסד.
שאר השחקנים מצוינים גם הם – נדב אסולין, דויד בילנקה ואלון סנדלר (לסירוגין עם יואל רוזנקיאר).
תרומה משמעותית לחוויה יש לתפאורה (של ערן עצמון), שהיא כמעט כמו עוד שחקן בהצגה הזאת. לכאורה, הבמה יחסית ריקה מפריטים. בפועל, כל מה שצריך נמצא על הבמה – והווידאו-ארט המצוין (של נטע מוזס) מספק רוח גבית למה שלא נמצא פיזית. במרכז הבמה עומדת המעבדה של פרנקלין, וכמעט הכול מתרחש בתוכה או סביבה. גרטי כמעט שלא יוצאת משם – מה שממחיש את בדידותה הגדולה.
הבימוי המצוין מספק רובד נוסף לתחושת הבדידות, האפליה וחוסר השייכות של המדענית המבריקה בעולם המדע הגברי והמתנשא. באופן חריג, כל השחקנים נמצאים על הבמה כל הזמן. הם לא יוצאים אל מאחורי הקלעים כאשר אין להם תפקיד. הפתרון שנמצא הוא פתרון מיוחד, שמחדד את התחושה התמידית של רוב נגד מיעוט. כאן הקרדיט הוא לבמאית מור פרנק.
ומילה על התרגום. את הגרסה לעברית של ההצגה פוטוגרף 51 בקאמרי תרגם אלי ביז’אווי, שזכה לאחרונה בפרס רוזנבלום לאמנויות. תרגום היא אמנות – וביז’אווי מוכיח בכל פעם מחדש שהוא אמן. התרגום כאן קולח ומדויק, הוא יושב בפיהם של השחקנים בצורה מושלמת. זה אף פעם לא מובן מאליו, כי תרגום טוב חייב להעביר לא רק פירוש מילולי נקודתי של כל מילה בנפרד, אלא גם אווירה. כאן יש אתגר נוסף – המדע. הקהל צולח את הטקסט בקלות ובלי להתעכב ולו לרגע על קושי בהבנה, למרות שמדובר במושגים קשים ולא מובנים לרוב מוחלט של הקהל (מה לנו ולגנום האנושי?). כי בסופו של דבר, זו לא הצגה על הגנום האנושי, זו הצגה על הטבע האנושי. על קנאה, על רוע, על התמדה, על מערכות יחסים.
וכן, כפי שוודאי הבנתם מהביקורת על פוטוגרף 51: זו הצגה על שובניזם ועל שוויון, או ליתר דיוק אי שוויון. היום נראה לנו מובן מאליו שנשים לומדות באוניברסיטה, חוקרות, מצביעות… אבל כל אלה הושגו בעמל רב ובמאבק עיקש.
אפילו באנגליה הנאורה והדמוקרטית, כפי שמגלים הצופים באחת הסצנות בהצגה פוטוגרף 51, בשנת 1951 נשים וגברים באוניברסיטה אכלו בחדרי אוכל נפרדים, ונשים לא הורשו להיכנס לחדר האוכל המפואר של הגברים הבכירים. חדר האוכל הוא רק סימפטום של מחלת השוביניזם – מחלה שהאנושות עדיין לא החלימה ממנה ועדיין מתפרצת שוב ושוב, גם כיום.
>> אין מצב שאתם עדיין לא חברים שלנו בפייסבוק 🙂 לחצו כאן >
מחיר כרטיס להצגה פוטוגרף 51 בקאמרי
מחיר מלא לכרטיס להצגה פוטוגרף 51 בקאמרי עומד על 220 ש”ח, אולם כמו על כל לוח הצגות הקאמרי גם כאן גולשי פואנטה יכולים ליהנות מכרטיס בהנחה גדולה: רק 75 ש”ח בהזנת קוד קופון 9687 (לחצו להזמנה).
