מיכל ובעלה, זוג נשוי צעיר, מוזמנים לארוחת ערב שגרתית אצל ההורים של מיכל, יקי ורונה. מיכל מחליפה שמלה אחר שמלה, לחוצה שאמא שלה “הרנטגן” תגלה שהיא בהריון – ויש לה סיבה טובה להסתיר את ההריון הזה. הבעל קצת לחוץ מהארוחה, כי הוא מתכנן להודיע לאבא של מיכל שאין יותר צורך בעזרה הכלכלית שהוא נותן להם מדי חודש. אבא של מיכל הוא מהאבות השתלטנים האלה, שבטוחים שהם יודעים הכי טוב מכולם מה טוב עבור הילדים שלהם. ובאמת, ההורים של מיכל מתרגשים לקראת הארוחה, כי הם מתכננים לספר ל”ילדים” שהם קונים להם דירה. אפשר כבר להריח את ההתנגשות המתקרבת…. אבל אם נדמה שהמוקשים שעלולים להרוס את הארוחה הזאת ידועים ואפשר לדלג מעליהם בקלות – מסתבר שיש עוד הרבה הרבה זרמים וסודות שהופכים את הערב המשפחתי לרכבת הרים. וזה מצחיק. ממש מצחיק. בהמשך הביקורת על “בואו נפתח את זה” ננסה לספק עוד כמה פרטים בלי ספוילרים, אבל כבר בפתיחה נגיד: זו קומדיה מהנה, קלילה, שמצוידת בטקסט קולח ושחקנים מצוינים. משמה של ההצגה אפשר כבר להבין – בהצגה הזאת פותחים הכול, וגם כשנדמה שהכול כבר פתוח, יש עוד שכבה לקלף.
ביקורת – בואו נפתח את זה
כאמור, במרכז ההצגה “בואו נפתח את זה” עומדת משפחה – שני הורים שמארחים לארוחת ערב את בתם ואת בעלה. פערי הדורות, הצורך הטבעי של ההורים לגונן, הרצון הבלתי פוסק של הבת לעמוד לצד בעלה (שאבא שלה לא ממש מעריך)… כל אלה הם נדבכים בעלילה שהולכת ומסתבכת. אין כמעט משפחה בלי סודות, וככל שהדקות חולפות, עוד סוד נחשף.
לזכותם של הכותבים, גלעד שמואלי וסתיו אידיסיס, ייאמר שהעלילה לא צפויה ומצליחה להפתיע. זה נשמע מתבקש ומובן מאליו, אבל אם תחשבו על זה, לעתים קרובות אנחנו צופים בקומדיות שבהן הבדיחות צפויות. אנחנו יכולים לנחש מה יקרה בעוד רגע, מה יאמר השחקן ואיך יגיב השחקן השני. בהצגה “בואו נפתח את זה”, הקהל מופתע כל כמה דקות מחדש, וזה מרענן.
אתם עדיין לא עוקבים אחרינו באינסטגרם? לחצו כאן, תהיו חברים 🙂
באופן כללי, נדמה שלקומדיה הרבה יותר קשה לקבל הערכה כיצירה איכותית מאשר לטרגדיה או לדרמה. אבל האמת היא לא בצדק, כי להצחיק זו אמנות לא פחות מורכבת מאשר לרגש. קל מאוד ליפול בפח של בדיחות קרש צפויות או לא מצחיקות. הביקורת על “בואו נפתח את זה” מנסה להתעלות מעל הנטייה הטבעית להתייחס לז’אנר הזה כאל ז’אנר “פשוט יותר”. מדובר בקומדיה משפחתית שכתובה טוב ומשוחקת טוב.
אם אתם אוהבים סקירות כאלה, הכי נוח לעקוב אחרינו בטלגרם. לחצו כאן 🙂
מוטי כץ ושרה פון-שוורצה (לסירוגין עם עירית קפלן) מגלמים בצורה נהדרת את זוג ההורים. מצד אחד, הם חזית אחידה והאינטרס שעומד בראש מעייניהם הוא טובת בתם. מצד שני, יש להם גם את המטענים שלהם. הם טבעיים ומצחיקים, עד כי כמעט כל אחד יכול לראות בניואנסים של ההתנהגות שלהם סיטואציות שהוא ראה בביתו שלו.
גם לכץ וגם לפון-שוורצה יש קילומטראז’ מכובד מאחוריהם, וכל דמות שהם משחקים מעוררת הזדהות, אפילו כשהיא מצחיקה. כץ, בתפקיד יקי, נראה בהתחלה כטיפוס מחוספס שמרוכז בעצמו – ובסוף ההצגה מתגלה כגיבור רגיש.
גם שני השחקנים הצעירים על הבמה, אביגיל הררי וגלעד שמואלי, משחקים טוב, בצורה טבעית, כאשר החלק שלהם קצת פחות קומי.
וצריך לומר מילה גם על התפאורה. ההצגה מתנהלת בשני לוקיישנים, שני בתים – הדירה של הזוג הצעיר, שהיא קצת יותר פשוטה, והבית של זוג ההורים – שהוא האמיד יותר, המעוצב, עם הגינה ועצי הלימון המבצבצים. ניכר שהשקיעו הרבה מחשבה בתפאורה הזאת, שמסייעת בלי מילים לייצר את האווירה הנכונה ואת הפער בין הזוגות.
השורה התחתונה – “בואו נפתח את זה”
תמיד כיף לצחוק, ובטח בימים אלה. אם אתם מחפשים טרגדיה, תמצאו בקאמרי את “אדיפוס” ותהנו מכל רגע. אם אתם מחפשים מחזמר, רכשו כרטיסים ל”חב”דניקים“, ואם אתם מחפשים קומדיה להעביר איתה שעה וחצי בכיף – “בואו נפתח את זה” היא אחלה בחירה.
כרטיסים ל”בואו נפתח את זה” – אל תחמיצו את ההנחה
מחיר מלא לכרטיס ל”בואו נפתח את זה” הוא 220 ש”ח, אבל גולשי פואנטה יכולים לרכוש כרטיסים בהנחה גדולה: רק 75 ש”ח לכרטיס. כדי לקבל את ההנחה, יש להזמין באתר הקאמרי ולהזין קוד קופון 9687 (ניתן ללחוץ על התמונה).
