ביקורת "אלוהי הקטל": על הקו הדק שבין נימוס ונאורות לבין הסתרה וצביעות
איזו סיטואציה תגרום לכם לזנוח את כללי הנימוס ולתת דרור למחשבות האמיתיות שלכם? ההצגה "אלוהי הקטל" מקלפת את השכבות. ביקורת
אם אתם הורים, יש סיכוי לא רע שהילד שלכם היה פעם מעורב באיזושהי תקרית לא נעימה עם ילדים אחרים – אם כילד החזק בסיפור ואם כילד החלש. יש גם סיכוי לא רע שנאלצתם לשוחח עם ההורים של הילד השני ולנסות למצוא את עמק השווה. הסיטואציה המביכה הזאת – ולא משנה באיזה צד אתם, עומדת במרכזה של ההצגה אלוהי הקטל בקאמרי. אנחנו מצטרפים אל קרן מור ואוהד שחר במפגש עם הוריו של של הילד שתקף את בנם, אולה שור סלקטר ויובל סגל. שני הזוגות הנאורים והמנומסים עומדים להיפרד בלחיצת יד מכובדת. אלא שאז, כמה מילים קצת פחות מנומסות הופכות את המפגש הקצר לדקות ארוכות שבהן השכבות מתקלפות. הנימוס מתחלף בגסות, ההערות העוקצניות מחליפות את החיוכים המאופקים, וחילוקי הדעות שבין כל זוג הורים סודקים את החזית האחידה. אם לסכם את ביקורת אלוהי הקטל – השורה התחתונה היא שבני אדם הם בני אדם – והמחזה שנכתב בפריז לפני 13 שנה וכבר הועלה בבימות שונות בעולם, נכון בישראל היום כמו שהוא נכון בכל מקום בכל זמן.
ביקורת אלוהי הקטל: קרן מור, יובל סגל, אולה שור סלקטר ואוהד שחר משחקים מעולה
הקומדיה הסאטירית, שנכתבה ב-2006 בצרפתית ע"י יסמינה רזא (השם בצרפתית הוא Le Dieu du Carnage), תורגמה לעברית ע"י דורי פרנס. היא מתרחשת כולה בסלון ביתם של ורוניק (קרן מור) ומישל (אוהד שחר), הורי הילד שחטף מכות. ההורים מציגים סובלנות מפליאה כלפי אנט (אולה שור סלקטר) ואלן (יובל סגל) – הורי הילד המכה. אבל כאמור, מספיק ניצוץ קטן כדי שה"סולחה" תסתיים בפיצוץ.
הקהל מצליח להזדהות בכל כמה דקות עם הורה אחר. בכל אחד מההורים יש חוסן ונקודות תורפה, ציניות ורגישות, ובסוף… בכל אחד כמעט יש משהו מאיתנו הצופים. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות זה שהילד שלו חוטף מכות, ואף אחד מאיתנו לא רוצה להיות זה שהילד שלו מחטיף מכות. בכל אחד מאיתנו יש רצון להגן על הילד שלנו – וכל אחד מאיתנו כועס על הילד שלו. כל אחד מאיתנו מנסה לחשוב על עצמו כאדם נאור, סובלני ומכיל, ולכל מאיתנו יש את הגבול שלו ואת הדברים שמרתיחים אותו. ובין כל זוג יש לעתים מחלוקות – גם בנוגע לזוגיות ביניהם וגם בנוגע להורות.
מובן שבמחזה מסוג זה הכול קיצוני יותר, כמו התקפי זעם או ריב קולני בין שני בני הזוג שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ, אבל זה טבעי ונסלח במדיום כזה.
המשחק הנהדר של שחקני הקאמרי לוקח אותנו בכל פעם למחוזות אחרים, כשכל זה מתובל בהרבה מאוד רגעים של צחוק. כל אחד מהשחקנים משחק את הדמות שלו בצורה טבעית ומעוררת הזדהות – ומה הפלא, מדובר באמנים מהשורה הראשונה. מי שעוקב אחרי השחקנים האלה בלוח הצגות הקאמרי, יודע שאי אפשר לצפות מהם לפחות מהטוב ביותר. קרן מור, אגב, משחקת בימים אלה גם ב"אדיפוס" – אל תחמיצו אותה שם, ואולה שור סלקטר משחקת גם ב"נרות יום הולדת" וב"כימים אחדים" – בכל אחת מההצגות האלה היא מציגה פן אחר ומרשים של היכולות שלה.
אם אתם עדיין לא עוקבים אחרי פואנטה באינסטגרם, זה הזמן
לכך כמובן מסייע הבימוי של גדי רול והתרגום המדויק מצרפתית של דורי פרנס. הכוונה במילה "מדויק" היא לאו דווקא לעניין המילולי, אלא ליכולת להביא את הניואנסים של הדיאולגים כך שהתרגום לא נשמע מאולץ וכל מילה נשמעת כאילו אחד מאיתנו היה אומר אותה.
ביקורת "אלוהי הקטל" בקאמרי – גם הבמה מדברת
גם אם אתם עדיין לא עוקבים אחרי פואנטה בטלגרם, זה הזמן
ומילה על הבמה. אי אפשר שלא להתייחס בביקורת אלוהי הקטל לעניין התפאורה. התפאורה מינימליסטית, ולטעמי אפילו מינימליסטית מדי. הבמה כמעט עירומה. אמנם כל ההצגה מתרחשת בסלון הבית, אבל הקירות ריקים לחלוטין, ואפילו שולחן קפה אין. את העוגה מגישה קרן מור לאורחים על הרצפה. ברחבי ה"סלון" מונחות ערימות של ספרי האמנות (שיש להם תפקיד בעלילה), במקום שיהיו מונחים בספרייה. מן הסתם, הבחירה בקו המינימליסטי הזה היא בחירה מכוונת שמטרתה להגביר את תחושת אי הנוחות שטבועה בסיטואציה הזאת, אבל לטעמי זה פחות מוצלח ואפילו מסיח את הדעת.
מחיר – אל תחמיצו את ההנחה
מחיר מלא להצגה "אלוהי הקטל" בקאמרי הוא 220 ש"ח, אבל בזכות שיתוף פעולה בין "פואנטה" לתאטרון הקאמרי, תוכלו לרכוש כרטיס ב-75 ש"ח.
