תוכנית “צדק תחבורתי” של שרת התחבורה מירי רגב היא תוכנית עם מעט מאוד צדק. היא מעניקה הנחות על נסיעה בתחבורה ציבורית רק לחלק מאזרחי המדינה. לא סתם הנחות. 50% על נסיעה בחופשי חודשי עבור תושבים באזורים שונים בארץ, חלקם הגדול מיישובים חרדיים או מההתנחלויות, בעוד שבשאר חלקי הארץ ישלמו מחיר מלא. התוצאה: אם חד הורית בת 30 שמרוויחה 6000 ש”ח בחודש וגרה בתל אביב תשלם מחיר מלא, ובחור רווק בן 30 שגר בעפרה ומרוויח 15,000 בחודש ישלם חצי מחיר.
חיילים משוחררים ומשרתי שירות לאומי ייסעו חינם למשך שנה בלבד. צעירים בני 18-26 יקבלו 33% הנחה – ולא משנה אם הם חיילים משוחררים או כאלה שהשתמטו משירות צבאי או אזרחי. זכאי הביטוח הלאומי יקבלו 50% הנחה ולא נסיעה חינם כמובטח. ומה עם האזרחים הוותיקים מגיל 65? הם יחכו לפעימה הבאה ובינתיים רק מעל גיל 75 ניתן לנסוע חינם.
תזכיר החוק היה פתוח למשך יומיים להערות הציבור וחלון ההזדמנויות להשפיע נסגר.
צדק תחבורתי? תושבי מודיעין משלמים פי שניים מתושבי מודיעין עילית
במשרד התחבורה עוטפים את מתן ההנחות הגורף רק לאוכלוסיות מסוימות במעטפת של “עידוד נסיעה בתחבורה ציבורית”. אם המטרה היא זו, משרד התחבורה היה צריך לעשות שני דברים:
https://www.instagram.com/reel/C45zo0fIygW/
ראשית, לשפר את התחבורה הציבורית כך שאפשר יהיה לסמוך עליה ולהגיע באמצעותה לכל נקודה בנוחות ובזמן קצר.
שנית, לאפשר אותן הנחות על תחבורה ציבורית לכלל האוכלוסייה.
לפני כשנתיים נעשה בברלין שבגרמניה מהלך דומה כדי לעודד את כלל הנוסעים להשתמש בתחבורה ציבורית, וההצלחה הייתה כבירה. אנשים נטשו את הרכב הפרטי ונסעו ברכבת ובאוטובוס, וחלקם גילו שזה טוב ונוח והמשיכו בכך גם לאחר מכן.
אבל רפורמת “צדק” תחבורתי היא רפורמה של אי צדק תחבורתי. מי שגר בכפר סבא, ברמת גן או במודיעין ישלם מחיר מלא וגבוה, ומי שגר במקומות כמו בני ברק, קדומים, בית שמש או מודיעין עילית – ישלם מחצית הסכום. מרגע שה”רפורמה” תצא לדרך, היא למעשה תחולל שינוי בתפיסה של רפורמת “דרך שווה” שהייתה תקפה עד כה, ויצרה תעריפי תחבורה ציבורית אחידים לפי אזורים ומרחקים. מי שינסה לברר כמה עולה חופשי חודשי פשוט לא יוכל לדעת את זה באופן חד משמעי, כי המחיר ייגזר ממקום מגוריו.
חברים, אתם בטלגרם? גם אנחנו, והכי נוח לעקוב אחרינו שם 🙂 לחצו להצטרפות
הנחות בתחבורה ציבורית – מי יקבל?
כדי לקבל 50% הנחה על חופשי חודשי, המבקש יצטרך להציג את אחת ההוכחות הבאות:
- חשבון ארנונה מעודכן על שמו המתייחס לכתובתו ברשות
- חשבון חשמל מעודכן על שמו המתייחס לכתובתו ברשות
- חשבון מים מעודכן על שמו המתייחס לכתובתו ברשות
- תצהיר ערוך כדין בו הוא מצהיר כי הוא מתגורר ברשות
למהלך הזה יש שתי סיבות עיקריות – ראשית, ניסיון של הממשלה לחזר אחרי חלק מהציבור מתוך הבנה שייתכן שהבחירות מתקרבות. שנית, ניסיון של שרת התחבורה הנוכחית למחוק את פרויקט הדגל של שרת התחבורה הקודמת.
כל זאת, למרות שמשרד התחבורה הוא משרד של מדינת ישראל כולה וההחלטות המתקבלות בו צריכות לשרת את כל אזרחי המדינה. נסיעה בתחבורה ציבורית היא לא הטבה. זכות התנועה היא זכות וחובתה של המדינה לספק לכולם הזדמנות שווה לנסוע בתחבורה ציבורית.
במשרד התחבורה עוטפים את מתן ההנחות הגורף רק לאוכלוסיות מסוימות במעטפת של “עידוד נסיעה בתחבורה ציבורית”. אם המטרה היא זו, משרד התחבורה היה צריך לעשות שני דברים: ראשית, לשפר את התחבורה הציבורית כך שאפשר יהיה לסמוך עליה ולהגיע באמצעותה לכל נקודה בנוחות ובזמן קצר. שנית, לאפשר 50% הנחה לכלל האוכלוסייה
למותר לציין כי הגירעון של מדינת ישראל זינק בעקבות המלחמה וצפוי לזנק עוד יותר, והתקציב היה אמור לעבור התאמות כדי להתמודד עם הגרעון האדיר. תקציב המדינה כיום לא מותאם למשבר שישראל צועדת אליו, שאת שריקת הפתיחה שלו שמענו עם הורדת דירוג האשראי על-ידי מודי’ס.
מתן הטבה גורפת למיליוני ישראלים במחיר התחבורה הציבורית אינו עולה בקנה אחד עם הצורך להפחית בהוצאות הממשלה, מפני שכאמור, מבחינה מעשית הוא לא יביא לנסיעות רבות יותר. המדינה לא הגדילה את מספר הרכבות או את מספר האוטובוסים, גם לא את התדירויות ואת מספר התחנות. מספר הנסיעות והנוסעים לא יזנק, כך שרפורמת “צדק תחבורתי” תגרום נזק גדול.
במשרד התחבורה מנסים להמתיק את הגלולה עם הבטחה שאזרחים ותיקים (נשים מעל גיל 62 וגברים מעל גיל 65) ייסעו חינם בתחבורה ציבורית מתישהו גם הם, וכך גם נכים וזכאי הביטוח הלאומי. זה יקרה רק בשלב הבא שלא ברור מתי הוא יקרה ואף אחד לא נוקב בתאריך.
לשרת התחבורה דחוף יותר שהאוכלוסיות שמוגדרות “פריפריה גיאוגרפית” יהיו הראשונים לשלם פחות, במקום לאפשר לנכים נסיעה חינם כבר עכשיו, למרות שהם נסמכים על קצבת נכות נמוכה.
כאמור, בשלב ראשון תיושם הרפורמה בדרך של מתן ההנחות לתושבי אזורים ויישובים המדורגים ע”י הלמ”ס באשכול 5-1 במדד הפריפריאליות של הרשויות המקומיות (למעט אלה המדורגים באשכולות 9-10 במדד כלכלי – חברתי) לפי ערים – ולאחר מכן לפי שכונות.
