חייו של מי חשובים יותר, של צעיר בן 25, של אדם בן 41 או של איש בן 70? האם גיל הוא קריטריון שצריך להכריע את חייו של מי להציל? מה אם הצעיר הוא נרקומן, האיש בן ה-40 אב לילדים קטנים והאיש המבוגר הוא מדען פורץ דרך? ומה פתאום שהחלטה כזאת תהיה נתונה בידיו של אדם? הדילמות הללו הן לא דילמות פילוסופיות או תיאורטיות בלבד, אלא דילמות מהחיים, שרופאים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים איתן כאשר בית החולים נקלע למצב חירום ויש מחסור במכונות הנשמה. מה אתם הייתם מחליטים? מן הסתם, אתם נושמים לרוחה שלא אתם צריכים לקבל את ההחלטות האלה, אבל ביקורת על ההצגה טריאז’ בבית ליסין לא יכולה להיכתב מבלי שהכותב ישאל את עצמו מה הוא היה עושה במצב כזה, במי הוא היה בוחר ואיך הוא היה חי עם עצמו אחר כך.
טריאז’: חיים ומוות ביד הרופא?
לפרופ’ רוזנשטיין, מנהלת המחלקה בבית החולים (יונה אליאן הנהדרת), יש מצפן מוסרי ברור: היא לא מפלה בין דם לדם ובין אדם לאדם, והיא תורמת חלק ממכונות ההנשמה של בית החולים שלה לבית חולים אחר שצריך להתמודד עם מצב חירום. אבל האם היא בעצם היא פועלת בחוסר אחריות? מה יקרה אם השריפות שמשתוללות במדינה יגיעו גם אל האזור שלה? שני סגניה, ד”ר אזולאי (קובי פרג’) ודוקטור קיסרי (אפרת בוימולד), הם אנשים צעירים יותר, עם פחות ניסיון, וגם הם מתחבטים בסוגיה המאוד קשה כאשר בית החולים נכנס למצב “כדור אש”, שהוא למעשה אירוע רב נפגעים. אם בראשית ההצגה הם עסוקים בשאלה התיאורטית אם לשקול לנתק ממכונת ההנשמה אישה קשישה שאין כמעט סיכוי שתתעורר, ופרופ’ רוזנשטיין מתנגדת בתוקף – הרי שלקראת סיום ההצגה המצב מתהפך לחלוטין.
כפי שצופה ד”ר אזולאי, הרופא הצעיר והשאפתן, המצב מידרדר ובית החולים נאלץ לקלוט פצועים שזקוקים להנשמה. מי מהם יזכה לחיות ועל מי ייגזר מוות?
השאלות המוסריות העולות בזו אחר זו לאורך ההצגה הן שאלות שלמעשה לאף אחד אין עליהן תשובה, וכפי שאומרת פרופ’ רוזנשטיין בעצמה, מי שחושב שהתשובה ברורה לא יכול להיות רופא.
ההצגה מציפה את את השאלות האוניברסליות האלה, אבל גם מכניסה אותנו עמוק אל תוך חייו של גיבורי ההצגה. לכל אחד מהרופאים במחלקה יש סיפור אישי מורכב, אתגרים ודילמות לא פשוטות משלו. הרופא הצעיר משתוקק להיות אבא, אבל האם הוא בשל הזה?
הרופאה קיסרי, שהוא מנהל איתה רומן, היא אם חד הורית שנקרעת בין העבודה לבית, ומנהלת המחלקה, פרופסור רוזנשטיין, מתמודדת עם בעל חולה פרקינסון שמצבו מידרדר. רוזנשטיין, שהיא כמובן המבוגרת מבין השלושה, מתמודדת גם עם התחושה התמידית שהרופא הצעיר אזולאי מאיים על מעמדה, מערער על סמכותה ומנסה באופן מניפולטיבי לרשת אותה או להדיח אותה.
> מחפשים המלצות צפייה והטבות להצגות? עקבו אחרינו בטלגרם >
מדיאלוג לדיאלוג, מסצנה לסצנה, אנחנו נעים הלוך וחזור בין הדילמה המוסרית הבלתי פתירה שעומדת במרכז העלילה, לביו דילמות אחרות וסוגיות שמעסיקות כל אחד מאתנו בשלב כזה או אחר בחיים.
אחת הבעיות שצפות ועולות היא בעיה שלא נהוג לדבר עליה, אבל היא משפיעה או תשפיע כמעט על כל אדם בחייו המקצועיים: הגילנות, כלומר, העדפת צעירים על פני מבוגרים. מיטיבה להמחיש זאת יונה אליאן בכמה שורות מוחצות שבהן היא שואלת את הרופאים הצעירים – “אין לכם מה ללמוד ממני”?
ואליאן, פרופ’ רוזנשטיין, היא גם זו שמשלמת את המחיר הגבוה ביותר ומתמודדת עם ייסורי המצפון הגדולים ביותר כאשר הדילמה המוסרית האכזרית מגיעה לבסוף לפתחה.
ביקורת טריאז’ בבית ליסין – הצגה עם בימוי לא שגרתי
מלבד הטקסט הכתוב היטב, ומלבד המשחק המדויק של שחקני בית ליסין, ביקורת טריאז’ לא יכולה שלא להקדיש כמה מילים גם לבימוי הלא שגרתי. חלק מהדמויות כלל אינן נמצאות על הבמה, אלא מגלמות את תפקידיהן באמצעות וידאו. אמנם, יש משהו מוזר בצפייה באולם תאטרון ולצפות בהצגה שבה לא כל השחקנים נמצאים על הבמה, אבל זה גם מייצר איזשהו עניין וקצב שונה.
> בואו נהיה חברים בפייסבוק 🙂 לחצו כאן >
חשוב להדגיש, הבחירה בשילוב השחקנים המצולמים לא נובעת מאילוצי תפאורה או מסיבות טכניות, וזו בטח לא בחירה שמוכתבת מהתסריט עצמו. להפך, שני המאושפזים המתחרים ביניהם על מכונות ההנשמה, שהם במקרה גם אב ובן, מצולמים בווידאו למרות שמבחינת התסריט הם נמצאים פיזית במחלקהבבית החולים. ההחלטה להשתמש בדיאלוג מצולם לא נובעת מקושי לייצר את התפאורה המתאימה, אלא מבחירה של הבמאי, לפחות כך נראה למתבונן מן הצד (אגב, השחקנים הללו נעדרים מהבמה גם בסוף ההצגה בעת ההשתחוויה – שאותה הם מבצעים על המסך).
עוד בחירה לא שגרתית היא לערב את הקהל בהצגה עצמה. הצופים בהצגה הזאת הם סטאז’רים שמגיעים להתלמדות – ולאורך ההצגה השחקנים פונים אליהם בצורה ישירה, משוחחים איתם, מסבירים להם כמו מרצה לסטודנטים את הדילמות ועוד. מצד אחד, מצד שני, יש בזה משהו קצת מבלבל, ומצד שני, זו דרך לשמור על מתח גבוה ועל מעורבות, ותמיד נחמד לצפות במחזה שמוגש בצורה שונה מהמקובל.
ביקורת טריאז’ – השורה התחתונה
בשורה התחתונה, טריאז’ היא הצגה טובה שמציפה קונפליקט מפחיד, כתובה היטב ומשוחקת טוב מאוד. מומלץ.
- כתיבה: מאיה ערד יסעור
- בימוי: אילן רונן
- משתתפים: יונה אליאן-קשת, אפרת בוימולד, קובי פרג’, יניב לוי, דפנה רכטר, תום חגי, שלומי טפיארו, רפי תבור
מחיר כרטיס טריאז’ בבית ליסין
מחיר מלא להצגה טריאז’ עומד על 220 ש”ח, אבל אל תשלמו מחיר מלא.
לאתר פואנטה יש שיתוף פעולה מעולה עם בית ליסין, וכאן בקישור תוכלו לרכוש כרטיסים ב-75 ש”ח בלבד.
אפשר גם להזמין ישירות באתר בית לסין באמצעות קוד קופון 5774 או לקנות בקופות בהנחה עם קוד הקופון 5774.
