מאת: גלעד רון
עמית אולמן, היוצר, הבמאי והשחקן הראשי של הסרט “העיר הזאת” פועל כבר מעל עשור בסצנת השוליים של עולם התרבות הישראלי. הוא אחד מחלוצי הפואטרי סלאם בארץ והופיע עם שם הבמה “פדרו גראס”, שתחת שם זה הוציא את אלבום הפואטרי סלאם הישראלי הראשון. ביקורת “העיר הזאת” לא יכולה שלא להתייחס לכישרונו של היוצר הזה, אשר זכה בפרסי קיפוד הזהב. הפרסים מוענקים עבור מצוינות בתחום תיאטרון שוליים בישראל, והוא זכה בהם עבור המוזיקה והכתיבה במחזות “תיכון מגשימים”, ו”העיר הזאת” שרוב המוזיקה בהם מורכבת מראפ, דבר שלא נעשה בארץ לפניו, בנוסף לכך הוא ביים, כתב והלחין הצגות בתיאטראות האינקובטור ובאר שבע.
היינו מצפים שיוצר עם כאלה קורות חיים יהיה מוכר בציבור הישראלי, אך לא במקרה של עמית אולמן, שנחשב לכישרון די אלמוני ביחס לחבריו בתעשיית הראפ שתופסת תאוצה ונכנסת לעולם המיינסטרים. אבל עכשיו זה כנראה ישתנה, עם היציאה לאקרנים של העיבוד הקולנועי למחזמר הקאלט “העיר הזאת”, אחד הפרויקטים הישראלים והיוצאי דופן שקרו בעולם התרבות הישראלי בתקופה האחרונה.
ביקורת: העיר הזאת בקולנוע
המעבר מהבמה לקולנוע התאפשר בזכות מימון המונים
“העיר הזאת” הוא הסרט ראפ הישראלי הראשון מה שיכול להסביר את ההסתייגות של קרנות הקולנוע להשקיע בסרט, שלמרות שההצגה שעליה מבוססת הסרט זכתה למעמד קאלט ורצה עשור בהצלחה, לא הצליחו להשאיר עליהם רושם.
>> רוצים עוד המלצות צפייה? הצטרפו לקבוצת הוואטס אפ השקטה שלנו. לחצו כאן >
היוצרים של ההצגה, בשיתוף עמית אולמן, ג’ימבו ג’יי ואיציק פצצתי (שגם מופיעים בתפקידים בסרט), פנו אל אתר מימון ההמונים “הדסטארט”, והצליחו לגייס 325,000 ש”ח, בעזרתם של 1640 תומכים פרטיים שרצו לראות את ההצגה האהובה עליהם על המסך הגדול.
מטונה ועד פלד: הראפרים התייצבו
הסרט מתרחש בעיר בדיונית שהפשע בה משתולל ברחובות והשוטרים מושחתים. ג’ו (עמית אולמן), בלש שיכור ומיושן, נקרא לחקירת רצח של אחותה של שרה בנט בגילומה של מוריה אקונס, אישה צעירה שמחפשת פתרון להיעלמות אחותה. לחקירה מצטרף עוזרו של ג’ו, ג’ק בתפקיד מעולה כרגיל של ג’ימבו ג’יי, שמשחק גם במחזמר אחר של עמית אולמן, “תיכון מגשימים”. את הסרט מלווה בנגינה ושירה איציק פצצתי, שבשנים האחרונות עשה רילוקיישן לניו יורק וההופעה שלו בסרט בהחלט גורמת להתגעגע אליו.
>> אתם בטלגרם? גם אנחנו, והכי נוח לעקוב אחרינו שם. לחצו להצטרפות 🙂
בהצגה המקורית הופיעו חמישה שחקנים/זמרים שחלקם שיחקו כמה דמויות. בשל המעבר אל המסך הגדול, גייסו אל הקאסט שחקנים מעולים. אלון נוימן משחק את מקמרפי, השוטר ההגון היחיד שנשאר בעיר, ועידן אלתרמן, בתפקידו כברנבי (העוזר של מנשה), מצליח לגנוב את ההצגה.
כיאה לסרט ראפ הישראלי הראשון, הגיעו לייצג בתפקידים שונים ראפרים כמו פלד, אקו, סימה נון וטונה, שעצם הופעתם מוכיחה כמה הסרט הוא אבן דרך חשובה בסצנת הראפ הישראלי.
ביקורת העיר הזאת – שנון עם טקסט חד ופסקול מעולה
הגדולה של “העיר הזאת” טמונה בחופש היצירתי שהייתה ליוצרים, שלא ויתרו על אמצעים אומנותיים שלרוב נשארים על הבמה ולא מגיעים למסך הגדול. אחת הדוגמאות לכך היא בשיר “מנשה”, שלמרות הפן המאוד תיאטרלי שלו משתלבת בצורה חלקה בהתקדמות העלילתית בסרט. בכלל, הסרט הוא אחד הסרטים המצחיקים שיצאו לאחרונה, שגרמו לכל הקהל לצחוק בקול.
לא כל ההצגות שעשו את המעבר למסך הגדול, צלחו כמו “העיר הזאת”. הגרסה הקולנועית לאופרת הראפ מחמיאה מאוד לטקסט השנון, ומצליחה להעמיק בעולם ובדמויות שהוצגו במחזה.
מלבד העובדה שהסרט הזה הוא מהפכני בכל כך הרבה מובנים, הוא בין הסרטים הטובים שנעשו בישראל
פסקול הראפ המצוין שהוא בעצם רוב הדיאלוגים בסרט, מעובד ונשמע ברמה גבוהה מאוד, הטקסטים שנונים וקולחים ומורגש שהתסריט שגור בפיהם של השחקנים הראשיים כבר מעל עשור. הבימוי של עמית אולמן מעולה ומוכיח את גדולתו גם כבמאי קולנוע, יחד עם הצילום המעולה של מישה פלטינסקי והתפאורה האמינה, גורמת לסרט להרגיש פשוט מדויק ולא מתאמץ, ומוסיפה לאווירת ה”פילם נואר” ששוררת בסרט. למרות שניכר שהסרט דל תקציב, ההשקעה של היוצרים בסרט מורגשת בכל סצנה וסצנה ועובדה זאת לא גורעת מהיצירה הייחודית הזאת.
מהפכני ולא מתנצל
מלבד העובדה שהסרט הזה הוא מהפכני בכל כך הרבה מובנים, הוא בין הסרטים הטובים שנעשו בישראל. זהו סרט לא מתנצל, שלא מנסה לקרוץ לכמה שיותר קהל ולהתחנף, אלא עומד איתן בזכות מה שהפך אותו למחזמר קאלט. הסרט מעולה בכל אספקט ומרענן את שוק הסרטים הישראלי, שלרוב מורכב מסרטים דרמטיים וסרטי קיץ רדודים שפונים לקהל הרחב.
אני מקווה שעוד יוצרים יקבלו השראה מהאומץ של עמית אולמן והיוצרים של “העיר הזאת”, ושקרנות הקולנוע ישקיעו ביצירות ייחודיות, כי אולם כזה מלא בצופים שבאו לראות סרט מומלץ, שלא כולל יצורים עם כוחות על ואפקטים עתירי תקציב, לא ראיתי המון זמן.
