מאת: גלעד רון
האוסקר אמנם עוד רחוק, אבל יש מספיק סיבות להאמין שהסרט אסטרואיד סיטי ייכלל ברשימת המועמדים. יש אנשים שיש להם את זה, אחד מהם הוא ווס אנדרסון – שכתב וביים, ואף בחר קאסט מעולה שמרים את כל היצירה הקולנועית הזאת לגבהים. בהמשך ביקורת אסטרואיד סיטי נרד כמובן לפרטים, אלב רגע לפני כן, עוד מילה על אנדרסון. כל מי שמשתמש ברשת חברתית כלשהי, נתקל ודאי בסרטונים של אנשים שמנסים לחקות את סגנונו הייחודי. נראה שהדבר החם בחודשים האחרונים בטיקטוק היה לנסות לדמות את סרטיו, ואף ליצור גרסאות בינה מלאכותית לסרטים פופולריים (כדוגמת הארי פוטר ושר הטבעות) אילו הוא היה מביים אותם.
מאות אלפי גרסאות נוצרו ע”י אנשים שונים במקומות שונים בעולם, אבל יש מכנה משותף שמחבר בין כולם: הסימטריה והאסתטיקה נמצאות בכל אחד מהם. זה כמעט נדיר שבמאי מצליח לסגל לעצמו בחירות אומנותיות כל כך מזוהות איתו, עד כדי כך שנוצר על שמו טרנד. האסתטיקה, הסימטריה, הצבעים המדויקים, הצילום המוקפד והדמויות המשונות הם חלק בלתי נפרד מסימן ההיכר של ווס אנדרסון, שמבסס את עצמו כאחד הבמאים הגדולים של ימינו. זו בעצם גדולתו של אנדרסון, שמצליח בכל סרט וסרט להטביע את חותמו בצורה כל כך יחודית שפשוט אי אפשר להתעלם מהסרט.
אנדרואיד סיטי – ביקורת סרט: צוות שחקנים מנצח
טום הנקס, סקרלט ג’והנסון וג’ייסון שוורצמן
גם בסרט אסטרואיד סיטי, כמו בסרטיו הקודמים, גייס אנדרסון סוללת כוכבים שכל סרט שמוקרן כרגע בקולנוע יחוויר מולם.
האנסמבל, בעזרת כתיבתם של ווס אנדרסון ורומן קופולה, מצליח להביא תצוגת תכלית מדהימה. בולטים סקרלט ג’והנסון וג’ייסון שוורצמן שמחזיקים את הסרט על כתפיהם, ואני בטוח שנשמע את השם שלהם עולה בתקופת הפרסים הקרובה.
>> אתם בטלגרם? גם אנחנו, והכי נוח לעקוב אחרינו שםץ לחצו להצטרפות 🙂
סרטו החדש, “אסטרואיד סיטי” מתרחש בשנות החמישים בכנס חלל בעיירה נידחת בארצות הברית, כאשר אירועים מפתיעים קורים הם מאלצים את באי הכנס לפתח קשרים מפתיעים ולהתמודד עם הלא מוכר.
סיפור המסגרת הוא מין מחסה להמון עלילות משנה שקורות בתוך הסרט.
ג’ייסון שוורצמן הוא אוגי, צלם ואב לילד גאון, שצריך לבשר לילדיו על מות אמם. הוא יוצר קשר עם מידג’ קמפבל (סקרלט ג’והנסון), שחקנית מפורסמת שנקלעת לעיירה. הקשר שנרקם ביניהם נובע מהבדידות ששניהם חווים. חמו של אוגי, סטנלי (טום הנקס), מגיע גם הוא לעיירה ולא מסתיר את סלידתו מחתנו. עוד שוהים בעיירה קבוצת תלמידים צעירים (שמכניסים הרבה הומור לסרט) ומורתם (מאיה הוק), בוקרים, גנרלים ומדענים. בין כל אלה לא תמיד יש נקודות השקה, וכל עלילה מתרחשת כמעט באופן עצמאי ומנותק משאר העלילות. וכאילו זה לא מספיק, העלילה מתרחשת בהצגה מצולמת שאותה מנחה בריאן קרנסטון בתפקיד מדויק.
גם בסרט זה, כמו בסרטיו האחרים, תפקידי הדמויות נכתבו בקפידה ונראה שכל אחת מהדמויות יכלה בקלות לקבל סרט משלה. עם זאת, נראה שאנדרסון ורומן קופולה, שכתבו את התסריט יחדיו, לא מכירים את המשפט “כל המוסיף גורע”. התקדמות הסרט קולחת, אך לפעמים קשה להתעמק בסרט שיש בו כל כך הרבה דמויות.
החיפוש המתמיד אחר האהבה
מעבר לעיסוק בהומור, חייזרים ואובדן, ווס אנדרסון בחר להתמקד ב”אסטרואיד סיטי” במשמעות. נראה שמעבר לכל העלילות השונות, תמיד חוזרת התהייה הזאת בצורות שונות, ומתבטאת ברצונן העז של הדמויות לקבל אהבה.
ביקרו את “אסטרואיד סיטי” שהוא מנותק רגשית, אבל לדעתי הוא מלא באהבה, אהבה לקולנוע וליכולת של במאי להמציא מחדש ולייצר פרויקט כל כך מרשים, ויזואלית ואומנותית.
דווקא בתקופה שבה נדמה שהוליווד נעשתה מפעל לסרטי אקשן וגיבורי על, מרענן לצפות בסרט כל כך שונה. לכן הסרט לא מתאים לכל אחד, אלא למעריצי הבמאי האדוקים ולאלה שפשוט אוהבים קולנוע.
