כבר לא נשארו הרבה דברים כאלה בארץ, אבל השירות הצבאי הוא עדיין נושא שכמעט כל ישראלי יכול להתחבר אליו. וכשאמרי נאלץ באמצע החיים לחזור לצה”ל כי השתמט כשהיה צעיר, זה מצחיק וזה ישראלי כמו שרק סיטואציה הזויה כזו יכולה להיות. אם אתם מחפשים הצגה שהיא מצד אחד מצחיקה ומצד שני מספקת בין השורות אמירות די נוקבות, “המשתמט” היא הצגה כזאת. אמנם, כפי שתקראו בהמשך ביקורת המשתמט בבית ליסין, זה אינו הומור מתוחכם במיוחד, ועדיין זו הצגה שנורא כיף לראות.
ביקורת – המשתמט בבית ליסין: תתכוננו לצחוק הרבה
אמרי (שלומי טפיארו/ארז דריגס), שחקן תאטרון נשוי ואב לתינוק, לא מבין מאיפה זה נופל עליו. יש לו תוכניות גדולות, הוא רוצה לקבל את התפקיד של אותלו, הוא אב טרי… ולפתע אישה צעירה שדופקת על דלתו משנה לו את התוכניות. השקרים שסיפר כדי להשתמט מצה”ל מתגלים 20 שנה אחרי שהצליח לחמוק משירות צבאי. וצה”ל… הוא לא מוותר. במסגרת תוכנית חדשה הוא מגייס את המשתמטים (החילונים, כמובן).
עם הגיעו לבסיס, אמרי מגלה שהוא לא לבד. הוא פוגש שם עוד שני גברים בגילו, שנתלשו מהחיים שלהם – האחד דווקא די שמח לברוח מהבית ומהילדים, והשני עסוק בעיקר ברחמים עצמיים כי גילה לאחרונה שאשתו בוגדת בו (אביעד בנטוב ואודי גוטשלק).
> בואו נהיה חברים בפייסבוק 🙂 לחצו כאן >
את הדיאלוגים המצחיקים שכתב רועי חן לא נביא כאן, כמובן, אבל דבר אחד ברור: חן מצליח לקחת את חיי היומיום של הגבר הישראלי, לתרגם אותם לסיטואציות שכולנו מכירים ולתבל אותם כך שאפילו משבר זוגי משעשע אותנו.
בתוך כל זה, הוא לא מחמיץ הזדמנות גם לעקוץ ולמתוח ביקורת על כל מיני דברים שגם הם חלק מהישראליות. כך למשל, ההוויה הצבאית שבה כל ילדה בת 19 הופכת למפקדת (נעמה אמית) שחושבת שהשמש זורחת לה מהישבן. הבורות והלעג לתרבות גבוהה (“לא קראתי צ’כוב”) וגם אווירת הפוליטקלי קורקט, שבה אסור לומר “כושי” או לתת לשחקן לבן תפקיד של אדם כהה עור.
>> לעוד הנחות על הצגות בית ליסין לחצו כאן >
חן גם לא עושה לנו הנחות כשהוא שואל איך זה שישראל היא המדינה ה”נורמלית” היחידה, שבה אדם שלא מוכן לשאת נשק ולירות – הוא זה שנכנס לכלא.
הקהל, שצוחק כמעט בכל רגע להצגה, לא מקבל עלילה מתוחכמת או פתלתלה, אבל מי אמר שכל הצגה צריכה להיות כבדה ומסובכת כדי להעביר מסר? זה מה שיפה באופן שבו הטקסטים בהצגה “המשתמט” בבית ליסין מוגשים לצופים.
בתוך כל זה, הוא לא מחמיץ הזדמנות גם לעקוץ ולמתוח ביקורת על כל מיני דברים שגם הם חלק מהישראליות. כך למשל, ההוויה הצבאית שבה כל ילדה בת 19 הופכת למפקדת (נעמה אמית) שחושבת שהשמש זורחת לה מהישבן. הבורות והלעג לתרבות גבוהה (“לא קראתי צ’כוב”) וגם אווירת הפולטיקלי קורקט, שבה אסור לומר “כושי” או לתת לשחקן לבן תפקיד של אדם כהה עור
הם טבעיים ופשוטים, וגם הביקורת משתלבת בהם בטבעיות – עד כי לעתים עלולים לפספס אותה. במידה מסוימת, האופן הזה של ביקורת מתובלת בהרבה הומור, מזכירה גם את התחושה בהצגה עבדאללה שוורץ בבית ליסין.
התפאורה בהצגה די פשוטה, אולי אפילו פשוטה מדי. כך למשל, המעבר בית הבית לבסיס ולשטח היו יכולים להיות מתוחכמים יותר, אבל בסופו של דבר, המטרה מושגת.
השחקנים מצדם משחקים נהדר, הם טבעיים ומעוררים הזדהות, ונראה שהם עצמם מאוד נהנים מההצגה ומההתרחשות.
בשורה התחתונה, המשתמט בבית ליסין היא הצגה מומלצת, במיוחד אם שירתתם בצה”ל.
מחיר כרטיס המשתמט בבית ליסין
מחיר מלא להצגה המשתמט עומד על 250 ש”ח, אבל אל תשלמו מחיר מלא.
לאתר פואנטה יש שיתוף פעולה מעולה עם בית ליסין, וכאן בקישור תוכלו לרכוש כרטיסים 75 ש”ח בלבד.
אפשר גם להזמין ישירות באתר בית לסין באמצעות קוד קופון 5774 או לקנות בקופות בהנחה עם קוד הקופון 5774.
