ביקורת הצגה בקאמרי – מלאכים באמריקה חלק ב': הפקה עוצרת נשימה

צילום: אוהד רומנו

מלאכים באמריקה בקאמרי (חלק ב') זו לא הצגה. זו הפקת ענק שיש בה הכול: שחקנים (מעולים), נגנים (תזמורת חיה על הבמה), תפאורה (בהשקעה חסרת תקדים), אפקטים (אפילו גשם!), עירום (לא פרובוקטיבי)… בקיצור: וואו. אמנם, גם לחלק הראשון, שעדיין מוצג בתיאטרון, יש במה להתגאות, אבל אין בכלל ספק שחלק ב' של מלאכים באמריקה בקאמרי הוא ליגה אחרת מבחינת רמת ההפקה, לא רק בקאמרי אלא בכלל בתיאטרון הישראלי. בהמשך ביקורת מלאכים באמריקה חלק ב' נרחיב על העלילה ועל המשחק, אבל עוד לפני כן עוד מילה טובה על ההצלחה של הבמאי גלעד קמחי לעמוד באתגר לא פשוט בימים אלה – למלא את האולם בקהל שיוצא מהבית בימים העצובים האלה בידיעה שהוא הולך לצפות במחזה כבד מבחינת תוכן וארוך מבחינת זמן (3 שעות).

המחזה, שנכתב במקור באנגלית ע"י טוני קושנר והפך עם השנים לסדרת טלוויזיה מיתולוגית, הוא לא מחזה קל, אבל הוא מרתק וסוחף. התבוננתי ביושבים באולם. כולנו, גם אלה שרגילים להציץ בטלפון כל 5 דקות, היינו מרותקים למתרחש על הבמה והתנתקנו לחלוטין מכל מה שמתרחש בחוץ. מה שתורם לדריכות של הקהל, מעבר לעלילה ולמשחק, הוא האולם שבו מתקיימת ההצגה.

האולם הקטן קאמרי 3 הוא אולם מיוחד שבו הקהל יושב בצורת ח', והבמה היא לא מעל הצופים אלא בקו אחד עם השורה הראשונה. ההתרחשות מתנהלת בכל חלקי הבמה, לפעמים גם בגובה, ומדי פעם השחקנים מגיחים אל הבמה ממש מתוך הקהל. יש אמנם משהו פחות נוח בישיבה מהסוג הזה, אבל מצד שני, כאמור, היא מתאימה להצגה וגם לעירנות הנדרשת מהקהל.

ביקורת מלאכים באמריקה חלק ב'

כל הצגה היא שלם הגדול מסכום חלקיו, אבל במקרה הזה זה בולט במיוחד. ביקורת מלאכים באמריקה חלק ב מתחלקת אמנם לכמה מרכיבים, החל מהמשחק ועד התרגום, אבל בסופו של דבר, השילוב בין כל אלה הוא שהופך את ההצגה למה שהיא.

סיפור העלילה

למי שלא צפה בחלק הראשון (מלאכים באמריקה – המילניום מתקרב), נזכיר כי במרכז ההצגה עומד זוג הומואים, פריור ולואיס (יהודי חילוני לחלוטין). הם חיים בניו יורק בסוף שנות ה-80 כאשר מגפת האיידס מתחילה להשתולל. פריור נדבק באיידס ומחלתו מידרדרת – כאשר ברגעיו הקשים ביותר לואיס נוטש אותו. זוג אחר בהצגה הוא ג'ו והארפר. ג'ו הוא עורך דין מצליח ורפובליקני, שאחד מידידיו הטובים ביותר הוא רוי כהן, עורך דין עשיר שמסובב את כל הפוליטיקאים סביב אצבעו. הארפר, אשתו, היא עקרת בית, והם שייכים לקהילה המורמונית. ג'ו הוא הומו בארון, וכך גם רוי, אך השניים לא יודעים זה על זה. גם רוי נדבק באיידס, והוא כמובן מסתיר זאת, שכן איש אינו יודע שהוא מקיים יחסים עם גברים. כלפי חוץ הוא לועג להומואים, ובכלל הוא טיפוס ששונא כל מי שחלש ממנו.

החלק השני, מלאכים באמריקה חלק ב', הוא המשך ישיר של החלק הראשון. לכן, אם טרם צפיתם, אנו ממליצים מאוד לצפות בו (היכנסו לביקורת מלאכים באמריקה חלק א' כאן באתר).

בחלק הזה הפנטזיות וההזיות מתערבבים הרבה יותר עם המציאות – שכן המצב הבריאותי של פריור הולך ומחמיר, והפחד שלו מהסוף הולך וגדל. המלאכית שהוא פוגש נראית לו מציאותית עד כאב, אבל הוא בוחר שלא להיענות לדרישה שלה להצטרף אליה ואל חבריה המלאכים. גם רוי שרוי במצב של דמדומים. כאשר הוא עירני – הפה שלו לא מפסיק להפיק קללות והשמצות, וכשהוא הוזה רודפת אותו דמותה של את'ל רוזנברג, שהוא הביא להוצאתה להורג בגין ריגול לטובת ברה"מ.

במקביל, שלושה שבועות של סקס פרוע בין ג'ו (שנטש את אשתו) לבין לואיס (שנטש את פריור) – מגיעים לצומת דרכים.

מלאכים באמריקה חלק ב – ביקורת

הבמאי גלעד קמחי לא הקל על עצמו או על השחקנים. גם לא על התפאורנים או על המוזיקאים. כולם יצאו כאן מגדרם כדי להביא למחזה הזה את העומקים שהטקסט המורכב שלו דורש.

קאסט השחקנים כולל את אלעד אטרקצ'י, שהם שיינר, נדב נייטס, אביגיל הררי, יואב לוי, מתן און ימי, עירית קפלן, מיה לנדסמן ודודו ניב.

הרשימה ארוכה ובמבט ראשון נדמה שאי אפשר לתת לכל כך הרבה שחקנים את הבמה הראויה (תרתי משמע), אבל ההפך הוא הנכון. הדמויות שהם מגלמים עמוקות ומלאות רבדים.

כך למשל, פריור (אלעד אטרקצ'י), שנדמה לנו כשברירי ותלותי, מתגלה כבעל תעצומות נפש. פריור חושב שהוא נביא, הוא בטוח בזה, ואנחנו צוחקים כשהוא אומר זאת בביטחון מוחלט. בכלל, באופן הציני שבו הוא רואה את העולם וגם מנסח את עצמו, הוא גורם לנו להתאהב בו ולהתאבל על מותו הקרב – בניגוד לתחושה שמעורר בנו רוי (יואב לוי), שגוסס בחדר לידו. רוי הוא ההפך הגמור ממנו. אלים, עצבני, מרושע וגס רוח. אין לנו שום בעיה שהוא ינפח את נשמתו – כי בלכתו העולם רק יהפוך טוב יותר.

ג'ו (נדב נייטס) שאנו חשים כלפיו חמלה על הייסורים שהוא עובר, מתגלה לנו כהרבה פחות מוסרי ממה שחשבנו. הוא עורך דין מורמוני מצליח ונשוי, שהתכחש לנטיותיו ההומוסקסואליות עד שלא עמד בזה ונטש את אשתו. אנו פוגשים אותו עושה את צעדיו הראשונים בחייו החדשים – אבל האם הוא באמת ראוי לרחמינו? ועד כמה הוא באמת מיישם את הערך המקודש של לעשות טוב בעולם הזה, כאיש הקהילה המורמונית? ג'ו הוא אדם מלא סתירות – וככל שההצגה נמשכת, אנחנו נחשפים אליהן יותר ויותר.

לעומת זאת, הארפר, אשתו הננטשת (אביגיל הררי), נראית לנו דמות פשוטה להבנה. הררי, שגם בחלק א' שיחקה את הדמות הזאת מצוין, נותנת כאן את כל כולה. כל תנועה של גופה וכל הבעה של פניה משדרות את השבריריות של הארפר ואת האומללות שלה. היא מעוררת בנו בתחילה תחושה של רחמים ואפילו הסתייגות מהפאסיביות והבריחה מהמציאות שלה. רוב הזמן נדמה שהיא ממש לא מחוברת למציאות ויש משהו שמעורר אי נוחות בתלישות שלה. אלא שגם דמותה עוברת שינוי בלתי צפוי.

כל אחת מהדמויות במחזה, גם אלה שהן לכאורה דמויות משנה, הן למעשה דמויות מרכזיות – והן מקבלות את כל הזמן ותשומת הלב הדרושה לשם כך. כך למשל, בליז, החבר ההומו של פריור ולואיס, שהוא גם אח סיעודי בבית חולים. מאחורי הדמות הצבעונית והלכאורה לא פגיעה שלו, מסתתרת נפש רחומה שמצליחה גם להאריך את חייו של פריור בזכות תושיה ואומץ. מתן און ימי מגלם את הדמות הזאת פשוט נהדר, ואי אפשר שלא להתאהב בו.

אפילו דמותה הלכאורה משנית של אמו של ג'ו, אשר מגולמת כאן בצורה נהדרת ע"י עירית קפלן, מקבלת הרבה יותר נפח ומשמעות מכפי שאפשר היה לחשוב בתחילה, וכך גם המלאכית (מיה לנדסמן), שמצד אחד מביאה אתנתחא קומית ומצד שני מביאה דווקא את הפן המאוד פילוסופי של המחזה.

מוזיקה, תפאורה, תרגום – השלם גדול מסך חלקיו

כאמור, ביקורת מלאכים באמריקה חלק ב' לא יכולה שלא להתייחס לכלל הנדבכים שמרכיבים את ההפקה הזאת. זה מתחיל בתרגום המשובח של אלי ביז'אווי, שהתמודד כאן לא פעם עם אתגר של העברת מסרים מאוד פילוסופיים בשפה שצריכה להיות ניתנת לעיכול. הוא צולח את האתגר הזה רוב הזמן בהצלחה, אם כי יש מדי פעם משפטים מאוד מורכבים וקשים להבנה, בעיקר בדבריה של המלאכית.

התפאורה, שעליה הופקד ערן עצמון, מושקעת עד לפרט האחרון – גם כשהוראות הבימוי מחייבות הצבה של כיסא אי שם למעלה מעל מיטתו של רוי הגוסס. ויש גם אפקטים שבדרך כלל קשה למצוא בתיאטרון – כמו גשם שמתחיל לרדת, ומחייב את היושבים בשורה הראשונה להתכסות בכיסוי פלסטיק שהם קיבלו מבעוד מועד.

את המוזיקה מנגנת תזמורת המהפכה, בניצוחו של רועי אופנהיים. ואם ברוב ההצגות התזמורת נסתרת מעיני הצופים ויושבת בירכתי הבמה, בהצגה הזאת היא מגיחה אל לפני הקלעים יותר מפעם אחת ומוסיפה המון לאווירה.

זה גם המקום לציין את התלבושות המוקפדות, שעליהן הופקדה אורנה סמורגונסקי.

מחיר כרטיס מלאכים באמריקה חלק ב בקאמרי

מחיר כרטיס מגיע ל-420 ש"ח ברוב חלקי האולם, למעט בכמה מושבים פחות אטרקטיביים.

גולשי פואנטה יכולים לקבל על מלאכים באמריקה חלק ב' הנחה גדולה, ולשלם רק 230 ש"ח באמצעות לחיצה על הקישור והזנת קוד קופון 9687. ההמלצה שלנו היא לנסות לשבה בשורה הראשונה (בניגוד לאולם רגיל, באולם הזה השורה הראשונה היא בגובה הבמה ומספקת חוויה מיוחדת).

דפנה הראל כפיר

דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...