ביקורת הדה גאבלר בבית ליסין: מגי אזרזר באחד התפקידים הנחשקים בתיאטרון

צילום: דניאל קמינסקי

הדה גאבלר היא אישה בלתי נסבלת, מרוכזת בעצמה ומסוכסכת עם עצמה. היא אישה יפה, אבל רק מבחוץ. היא אישה אומללה ומאמללת. יש האומרים שהיא גם אחת הפמיניסטיות הראשונות בתיאטרון – דווקא בשל האופי המורכב שלה. מצד אחד, היא בוחרת במודע להינשא לבעל משעמם, ומצד שני רוצה חיים סוערים. למחזה "הדה גאבלר" של  המחזאי הנורווגי הנריק איבסן, אשר עלה לראשונה על הבמות ב-1890, כבר עלו כמה עיבודים בארץ. כעת הוא עולה בבית ליסין בעיבוד חדש בכיכובם של מגי אזרזר, תום חגי, כרמל בין, אסף יונש וגיל פרנק. בהמשך ביקורת הדה גאבלר בבית ליסין נאמר עוד כמה מילים על שורת השחקנים המצוינים הללו, אבל עוד קודם לכן – עוד כמה מילות רקע על המחזה.

ביקורת הדה גאבלר בבית ליסין

סיפור העלילה

הדה גאבלר, בתו של גנרל שאותו היא העריצה, היא כאמור הדמות המרכזית במחזה הנושא את השם הזה. אנחנו נפגשים עם הדה כאשר היא כבר נשואה לטסמן, ובכל זאת המחזה נקרא "הדה גאבלר". עצם הבחירה לקרוא כך למחזה מרמז על המורכבות של גאבלר ועל הקונפליקט שהיא חשה בין מי שהיא הייתה למי שהיא כעת.

הבחירה להינשא לטסמן הייתה שלה, והפתיעה רבים. הדה, שהגיעה מבית עשיר והייתה מלכת חיי החברה, בחרה להינשא לאדם שונה ממנה בתכלית. אדם משעמם עם שאיפות מאוד מוגדרות – וגם לא כזה שמגיע מאותו רקע כלכלי אמיד כשלה. אנחנו פוגשים את הדה לראשונה כאשר היא חוזרת מירח דבש של חצי שנה עם בעלה, חוקר באקדמיה שאוהב את הפשפוש בספרים ישנים לא פחות משהוא אוהב אותה.

מרגע שהיא יוצאת מחדר השינה ואנו נתקלים בה לראשונה – ברור לנו שאהבה גדולה אין בה אל בעלה הטרי. תוך זמן קצר מסתבר שמדובר באישה מרירה שלא רואה אף אחד חוץ מאת עצמה. אהבה היא מילה שממש לא נמצאת בלכסיקון שלה – והיא לא חשה ולו שבב של הרגש הזה לבעלה.

לעוד מידע וביקורות על לוח הצגות בית ליסין – לחצו כאן >

כעבור זמן קצר מתברר עוד דבר אחד. יש לה תחביב מאוד אפל, לא אופייני לנשות התקפה ומסוכן: אקדחים. הדה שמרה את הג'קט הצבאי של אביה וגם את האקדחים שהיא כל כך אוהבת.

מיד עם שובו של הזוג הביתה, נפתחות 48 שעות סוערות שבהן שני גברים מעברה הלא כל כך רחוק של הדה, מהימים שבהם ניהלה חיים סוערים, מבקרים בביתה. האחד הוא השופט בראק (גיל פרנק) – אדם גס ורוח ומקושר היטב. בראק חושק בה ומקנא. השני הוא לובורג (אסף יונש). לובורג הוא אקדמאי מבריק שהיה בעבר חבר של בעלה, התמכר לשתייה והרס לעצמו את חייו  – אך השתקם בזכות בחורה צעירה שהכיר – תאה (כרמל בין), אשר גם גאבלר מכירה עוד מימי התיכון. לובורג פרסם ספר מצליח, כותב ספר נוסף ואף עלול לאיים על המשרה שטסמן אמור לקבל.

הדה חיה בתוך קונפליקט ומתייסרת בן הרצון לעמוד בבחירתה להינשא לטסמן ולהתמסד, לבין השנאה שלה לשעמום. משעמם לה, וזה מוציא אותה מדעתה. גם המחשבה שהיא תיאלץ לבלות את כל חייה עם בעלה (המשעמם) מדכאת אותה. היא רוצה חופש, היא רוצה חיים סוערים, והעובדה שייתכן שחזרה מירח הדבש בהריון מפחידה אותה עד מוות.

רוצים להישאר מעודכנים? הכי נוח לעקוב אחרינו בטלגרם 🙂 לחצו כאן >

הדה נאמנה אמנם לבעלה, אך מתקשה להסתיר את משיכתה לעמיתו המיוסר והמוכשר – ואף הורסת את חייו, עד כי הוא בוחר לסיים אותם בעצמו. השופט בראק, אותו מחזר קנאי שמבקר בביתה גם כחבר של בעלה, יודע את הסוד הקטן והאפל שעלול לסבך את הדה בהקשר למותו של לובורג. הדה, מבינה כי היא איבדה את החופש שלה וכעת היא תלויה לחלוטין ברצונו הטוב של בראק – אשר כוונותיו כלפיה ברורות והוא מעוניין לשכב איתה. היא מחליטה לעשות מעשה.

לא נגלה את סוף המחזה, אך נאמר שהוא מפתיע.

נציין גם כי המחזה נחשב לאחד החשובים של איבסן, ובו בעצם יש כמעט לראשונה קריאת תיגר על מעמדה המסורתי של האישה כפי שהיה באותה תקופה והעצמה של אישה שמסוגלת לשקף את אומללות שהמבנה החברתי כופה עליה.

הדה גאבלר בבית ליסין – מי ומה על הבמה

מיד בהמשך ביקורת הדה גאבלר – כמה מילים על העיבוד. עוד קודם לכן, כמה מילים על השחקנים. כאמור, מגי אזרזר היא שמגלמת את דמותה של גאבלר, והיא עושה זאת מצוין. הקור, המניפולטיביות, הארסיות והסנוביזם שמאפיינים את גאבלר באים לידי ביטוי בכל מילה ובכל תנועה של אזרזר. לאזרזר יש נוכחות בימתית דומיננטית, בדיוק כפי שלהדה גאבלר הייתה נוכחות שגרמה לכל סובביה להיות מהופנטים אליה. אזרזר מצליחה לעורר בנו את האנטגוניזם והסלידה, את התימהון ביחס לבחירה שלה, ואפילו קצת חמלה למילכוד שהיא נכנסה אליו.

בואו נהיה חברים גם בפייסבוק 🙂 לחצו כאן >

את בעלה, טסמן, מגלם תום חגי – וגם הוא עושה זאת בטבעיות מוחלטת. יש בו את התמימות הזאת של האקדמאי שעסוק כל כך במחקר שלו, עד כי הוא אפילו לא מודע למצוקה שאשתו שרויה בה. כרמל בין, שמשחקת את תאה, הנערה הצעירה שהצליחה להוציא את לובורג מהתחתית שבה היה שרוי, לסייע לו לכתוב את ספרו המצליח ואף להתחיל לכתוב איתו ספר נוסף – היא אחת השחקניות האהובות עליי בתיאטרון כיום. הדמות שהיא מגלמת תמימה ונאיבית, וזה מתיישב נהדר על קולה המיוחד של בין ועל הדמות הנערית שלה. את שני המחזרים מן העבר – לובורג ובראק – מגלמים אסף יונש וגיל פרנק. כל אחד מהם נכנס אל הדמות בדיוק במידות הדרושות.

העיבוד הנוכחי של הדה גאבלר בבית ליסין, בבימויו של יאיר שרמן – שביים את המלט באותו תיאטרון לאחרונה, מביא אל הבמה את הדמויות מבלי שברור לחלוטין באיזו תקופה מדובר. מי שבא עם יידע מוקדם על המחזה, יודע שהוא נכתב לפני כ-135 שנה, ועשוי לצפות לכך שהתלבושות והתפאורה יהיו בהתאם. אולם, נראה שהעיבוד מכוון דווקא לתקופתנו, שכן בדירתם החדשה של הדה ובעלה יש תריס חשמלי וגם הבגדים שלובשות הדמויות מתאימים לתקופתנו אנו.

ההתרחשות כולה מתקיימת בדירת הזוג, כאשר מה שמאוד בולט הוא העיצוב האלגנטי של הדירה – בצבעים בהירים, אל מול תא הזכוכית שבמרכזו הג'קט הצבאי המעוטר של אביה של גאבלר – אותו כאמור היא העריצה. כאן יש לומר מילה על יחסיה של הדה עם אביה. המחזה המקורי ככל הנראה שם דגש על כך שאותו גנרל גאבלר היה דמות נערצת על כולם, ובפרט על בתו. בעיבוד הנוכחי הרובד הזה פחות מורגש. אמנם, התלבושת הצבאית הנוכחת כל הזמן על הבמה אמורה לספק את התזכורת הזאת, אבל מעבר לכך, מערכת היחסים הזו עם האב – שהיא כנראה לפחות מקור לאחד התסביכים של הדה, לא מורגשת מספיק.

המחזה עצמו הוא מחזה לא קל, מעצבן, כך שזו לא הצגה שיוצאים ממנה בהרגשה טובה – במיוחד לאור הסיום הלא נעים. רגע סיומה של ההצגה, שאמור להיות רגע השיא, הוא לא מה שהייתם מצפים לו.

מילה טובה צריכה להיאמר על העיבוד העברי של מאיה ערד יסעור. זה תרגום טוב, שמתנגן היטב על שפתי השחקנים ומדלג מעל פערי השפה והתקופה.

דפנה הראל כפיר

דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...