בזמן האחרון מדברים לא מעט על “חיסכון לכל ילד” – תוכנית החיסכון שהמדינה החלה לתת לכל ילד בישראל כברירת מחדל החל משנת 2017. עבור מי שלא בקיא בפרטים, הרעיון מאחורי “חסכון לכל ילד” הוא שהמדינה חוסכת עבור כל ילד שנולד בישראל 52 ש”ח בחודש באופן אוטומטי עד גיל 18, והוריו יכולים לבחור להכפיל את הסכום מתוך קצבת הילדים שהם מקבלים עבורו.
את הכסף הזה צריך כמובן להפקיד איפשהו. באופן עקרוני, לאחר לידת הילד, עם פתיחת חיסכון לכל ילד, ההורים יכולים לבחור בין מספר אפשרויות: פיקדון סולידי בבנק או לחלופין פיקדון פחות סולידי דרך בית השקעות. עד כה, ברירת המחדל עבור הורים שלא קיבלו החלטה הייתה שההפקדות עבור ילדם יועברו אוטומטית למסלול עם סיכון נמוך. כעת רשות שוק ההון והחיסכון מודיעה שבקרוב היא צפויה לשנות את ברירת המחדל, כך שמסלול ברירת המחדל בתוכנית חיסכון לכל ילד יהיה ברמת סיכון גבוהה. הרציונל הוא שבטווח הארוך שוק ההון מניב תשואות גבוהות יותר, כך שחיסכון כזה יהיה משתלם יותר לחוסך.
חיסכון לכל ילד – מה המשמעות של שינוי מסלול ברירת המחדל?
כיום ההורים יכולים לבחור להפקיד את הכסף בכמה מסלולים – חלקם בבנק (גם שם יש כמה מסלולים לפי סוג ההצמדה של הריבית) וחלקם בקופות גמל להשקעה.
כאשר ההורים לא בוחרים את המסלול בצורה יזומה, ביטוח לאומי מעביר את הכספים לקופות גמל ברמת סיכון נמוכה, שהיא מסלול ברירת המחדל. לפי נתוני ביטוח לאומי, בשנה שעברה יותר משלישי מהחסכונות נותבו לברירת המחדל, למרות שהתשואות שם נמוכות יותר מאלה שאפשר לקבל כאשר בוחרים באפיק מנייתי.
למעשה, כעבור 18 שנות חיסכון, התשואה עבור מי שחוסך בשוק ההון יכולה להיות גבוהה פי שלושה – כך לפי מחקר של הביטוח הלאומי ורשות שוק הון.
לכן, המדינה מבקשת כעת לסייע להורים שלא מקבלים החלטה לשפר את סיכויי ילדיהם ליהנות מסכום גדול יותר כאשר ירצו לשחרר את הכסף בבוא העת.
