מה משותף לזארה, נייקי, איקאה וקרטר’ס? נסו להזמין באינטרנט ותגלו

בקול ענות תרועה הכריז משרד הכלכלה כי הוא יוצא להילחם בקיפוח של הצרכנים הישראלים, אשר מופלים לרעה על-ידי רשתות בינלאומיות כמו זארה, איקאה, נייקי, קרטרס ועוד.

ואכן, יש מכנה משותף בין כל המותגים הבינלאומיים הללו – כולם משווקים את תוצרתם לישראלים במחירים גבוהים יותר מאשר בחו”ל. חלקם אפילו לא מוכרים כאן באינטרנט, למרות שבחו”ל בהחלט אפשר.

כך למשל, רשת האופנה זארה מאפשרת הזמנה באינטרנט במקומות רבים בעולם, אך כאן בישראל הצרכן הישראלי יכול רק לראות את הפריטים – ולרוץ לרכוש אותם בסניף.

אתר איקאה – לראותם בלבד

אותו דבר מתרחש גם באתר של איקאה – האתר הוא תדמיתי ואינפורמטיבי, אפשר להסתכל שעות בקטלוג, אך מי שירצה להזמין את המוצרים יצטרך לכתת רגליו אל הסניפים, לעמוד בתור ולסחוב את הפריטים אל האוטו.

אצל נייקי המצב קצת שונה – אפשר להזמין באתר, אך המחירים גבוהים מאוד בהשוואה למחירי המוצרים של נייקי בחנויות המקוונות שלה בחו”ל.

באתר של המותג קרטר’ס (carter’s) עושים “קומבינה” אחרת על הצרכנים הישראלים. פשוט לא מאפשרים לבצע שילוח מהאתר הבינלאומי של קרטר’ס לישראל. הצרכנים הישראלים צריכים להיכנס לאתר הישראלי של המותג.

כל זאת, מבלי שאמרנו מילה על המחירים עצמם – שהם באופן קבוע ושיטתי גבוהים יותר מאשר המחירים של המותגים הללו לצרכנים במדינות אחרות בעולם.

הנה כמה דוגמאות שמצא משרד הכלכלה בבדיקה שעשה לאחרונה:

פערי המחירים ברשת זארה (מקור: משרד הכלכלה)

פערי המחירים בין אתרי נייקי (Nike)

פערי מחירים באיקאה (מקור: משרד הכלכלה)

יש מה לעשות? משרד הכלכלה מבטיח הבטחות שווא

במשרד הכלכלה התאהבו בסיסמאות על יוקר המחיה, אשר שר הכלכלה הטרי אלי כהן מזהה כמביאות רייטינג. אבל האם במקרים הללו יש מה לעשות? ממש לא בטוח.

הנה ציטוט מההודעה ששלח המשרד:

“באתר IKEA המחירים המוצגים לצרכן הישראלי גבוהים בכ-69%; ברשת NIKE יקר בכ-55%; בזארה המחירים גבוהים בכ-42% ובאתר האינטרנט הבינלאומי CARTERS אין אפשרות משלוח לישראל. משרד הכלכלה יגביר את האכיפה כנגד חסימות גיאוגרפיות מול יצרנים מונופוליסטים ומול היבואנים הבלעדיים”.

כיצד תוגבר האכיפה? האם יש בכלל אכיפה שאפשר להגביר והאם יש בכלל דרך לאכוף? הנה מה שמבטיחים במשרד הכלכלה: “טרם הפנייה למוסדות הבינלאומיים ונקיטת צעדים מול היבואנים, מתכוון המשרד לבחון מגוון כיוונים לטיפול בתופעה, בין היתר שימוש בדיני הגבלים עסקיים לאסור על התופעה בשל היותה פוגעת בתחרות.

“כמו כן, תיבחן הגברת האכיפה כנגד יצרנים מונופוליסטים שמפלים את הצרכן הישראלי לרעה במכירה באינטרנט מול מכירה דרך המפיץ הישיר. בנוסף יפעל המשרד מול האיחוד האירופי לנקיטת הליכים בגין אפליה באינטרנט וליצירת ממשקי שיתופי פעולה מול רשויות לסחר הוגן באירופה למניעת התופעה בישראל”.

אין ספק שיש פה הרבה אמירות שנשמעות יפה, אבל האם יש להן אחיזה במציאות? באילו גופים מונופוליסטיים בדיוק מדובר? האם איקאה, נייקי או זארה הן מונופול? ודאי שלא. כדי שחברה תוגדר מונופול, הוא צריך לשלוט בנתח שוק של יותר מ-50% בענף מסוים. בישראל יש הרבה מאוד חברות אופנה, הנעלה וריהוט – כך שאותן חברות שמשרד הכלכלה שם על הכוונת באופן אקראי לחלוטין – ממש לא עונות להגדרה הזאת/

מפליא שבכלל בחרו במשרד להשתמש במונחים הללו.

בסופו של דבר, אנחנו חיים בשוק חופשי והתחרות בו חופשית. יש מעט מאוד דרכים לכפות על חברות מסחריות הפועלות כחוק להוזיל מחירים או לפתוח את אתרי האינטרנט שלהן לרכישות של ישראלים, אם הן אינן מעוניינות בכך.

לכן, טוב יעשה משרד הכלכלה אם יעסוק בעניינים שהוא באמת יכול לחולל בהם שינוי, ולא יבטיח לישראלים הבטחות שווא.