גורמי סיכון לגלאוקומה – ומה ניתן לעשות כדי להתמודד עם המחלה הנפוצה?
גלאוקומה היא מחלת עיניים שמתפתחת מגיל 40. יש כמה גורמים שמגבירים את הסיכון לחלות בה, כמו סוכרת וסטרואידים, ויש חשיבות גדולה לאבחון מוקדם
(תוכן מקודם)
מחלת העיניים גלאוקומה נחשבת לחמורה בכל קנה מידה ועלולה לגרום פגיעה אנושה בחוש הראייה. אם מוסיפים לכך את המודעות הנמוכה למחלה או את הקושי לאבחן אותה, בהיעדר תסמינים ברורים בחלק גדול מהמקרים, מבינים מדוע "הגנב השקט של הראייה" עלול לפגוע בחוש הנחשב בעיני רבים לחשוב ביותר. עדות לכך היא שמדובר באחת הסיבות הנפוצות ביותר לעיוורון בעולם המערבי כיום.
במאמר הבא נציג את הסיבות העיקריות להתפתחות גלאוקומה ואת האופן בו אפשר לזהות את המחלה ולהתמודד איתה, אפילו באופן טבעי.
ממה נגרמת גלאוקומה?
גלאוקומה היא למעשה קבוצת מחלות המאופיינות בפגיעה בעצב הראייה. הפגיעה מתרחשת בחלק גדול מהמקרים כתוצאה מרמות גבוהות של לחץ תוך עיני, בין אם עקב ייצור מוגבר של נוזלים מימיים, בעיות בניקוז או גורמים אחרים. הבעיה היא שלחץ תוך עיני לא תמיד גורם לתסמינים, בטח בשלבים הראשונים. נקודה חשובה אחרת היא שגלאוקומה אפשרית גם במצבים בהם הלחץ התוך עיני תקין לחלוטין.
בדומה לחלק ממחלות העיניים האחרות, דוגמת ניוון רשתית, הגיל בהחלט משפיע על הסיכויים לחלות בגלאוקומה. כלל האצבע הוא שהמחלה נוטה להתפתח בגילים מאוחרים, החל מסביבות גיל ארבעים לערך, בין השאר עקב היחלשות טבעית של מנגנוני הניקוז בעין. היסטוריה משפחתית של המחלה, בעיקר מדרגה ראשונה, מעלה באופן דרסטי את הסיכויים לחלות בגלאוקומה.
המצב הבריאותי של האדם מהווה גורם סיכון אפשרי נוסף. ראשית, מדובר בבריאות העיניים (קוצר ראייה או פגיעה פיזית בעין מעלים את הסיכויים לגלאוקומה) או לחלופין בנתונים המבניים שלה, כאשר הסיכון עולה במקרים בהם עצב ראייה הוא בדרגת קעירות גבוהה או הקרנית דקה באופן יחסי. לצד זה תיתכן השפעה להיבטים אחרים של בריאות האדם ואורח החיים: הסיכויים למחלה עולים אצל אנשים הסובלים ממחלות כרוניות דוגמת סוכרת או יתר לחץ דם, למשל, או אצל אלו המטופלים בסוגים שונים של סטרואידים.
מחקרים הראו כי תיתכן השפעה גם לנתונים דמוגרפיים. הנתונים מראים שהמחלה שכיחה יותר בקרב גברים, לדוגמה, כמו גם אצל אנשים היספניים ואנשים שמוצאם במדינות אפריקה.
המפתח: אבחון מדויק ומוקדם של המחלה
גלאוקומה עלולה להתפתח במשך שנים בלי שמודעים אליה ובלי שמופיעים תסמינים ניתנים לייחוס. לכן ייתכן מצב בו ראייתו של האדם מידרדרת, אפילו עד למצב כמעט מוחלט של עיוורון, מבלי שהוא בכלל יודע על המחלה. בתנאים האלו, חובת הבדיקה חלה על האוכלוסייה עצמה – ובעיקר על אוכלוסיות הסיכון.
ההמלצה הגורפת היא שכל אדם מעל גיל ארבעים (או קודם לכן אם ידועים גורמי סיכון אפשריים אחרים), ייגש לאבחון תקופתי אצל רופא עיניים אחת לשנה לפחות, בו תיבחן גם שאלת הגלאוקומה. לצורך אבחון המחלה מבוצעת בדיקה של רמות הלחץ התוך עיני בעזרת מכשיר הטונומטר וכן בחינה של מבנה העין ועצב הראייה. כאשר עולה חשד מסוים לגלאוקומה, צפויות בדיקות נוספות של שדה הראייה ובדיקתOCT, במסגרתה נעשית הדמיה של פנים העין בעזרת קרינת גלי אור.
האם ניתן לטפל בגלאוקומה?
המטרה העיקרית של טיפול בגלאוקומה ברוב המקרים היא לגרום להפחתת רמות הלחץ התוך עיני. חשוב להדגיש שהטיפול המוצע כיום אינו יכול לתקן נזק שכבר נגרם לראייה, אבל בהחלט עשוי להאט את התקדמות המחלה ולמנוע פגיעה נוספת. בלא מעט מקרים מדובר כאן בטיפול אשר בכוחו לשפר משמעותית את איכות החיים ולהציל את הראייה, לא פחות.
הקו הראשון של הטיפול יהיה לרוב מתן תרופות להפחתת הלחץ התוך עיני. בנוסף ניתן לשלב טיפולי לייזר, במהלכם מנדפים חלקים מדופן העין ומאפשרים לנוזל העודף לצאת ממנה. אם טיפולים אלו אינם מוכיחים עצמם כיעילים מספיק, הרופא המטפל ישקול ניתוח גלאוקומה בהתאם לסוג הפגיעה ולממדיה.
בשנים האחרונות עלה מאוד הביקוש לפתרונות טבעיים, דוגמת טיפולים ברפואת עיניים סינית, שעשויים להתבצע במקביל לטיפול המסורתי. דיקור סיני, צמחי מרפא ותפריט תזונתי מותאם עשויים לשפר מאוד את יעילות הטיפול ולהקל מאוד על מצבם של הסובלים מגלאוקומה.
