כל מי שצפה בסדרת המופת “האמריקאים”, ודאי שמח לראות בימים האחרונים את פניה של כוכבת הסדרה, קרי ראסל, בסדרה חדשה בנטפליקס: הדיפלומטית. באופן כללי, סדרה שעוסקת בדיפלומטיה, ביצרים, בסכסוכים בינלאומיים – נראית כמו סדרה מבטיחה. לכן התלהבתי גם אני והתכוננתי לבינג’ של “הדיפלומטית”, מתוך כוונה לכתוב עליה לאחר מכן המלצת צפייה. אבל האמת היא שלמרות השחקנים המצוינים (כן, קרי ראסל תמיד נהדרת, וגם רופוס סוול הוא שחקן טוב מאוד), הסדרה לא מספיק טובה. אני לא מתיימרת לכתוב עליה דיס-המלצה, כי זה לא שתסבלו מצפייה בה, אבל היא גם לא נכנסת מבחינתי תחת ההגדרה של המלצת צפייה בנטפליקס. יש כאן כמעט את כל המצרכים הדרושים לעוגה טובה, אבל היא בינונית.
המלצת צפייה? הדיפלומטית בנטפליקס צפויה מדי
אם אני מנסה לבודד את המרכיב הבעייתי בסדרה, הרי שזה התסריט עצמו. התסריט של “הדיפלומטית” בנטפליקס, כמו בסדרות רבות אחרות בזמן האחרון, מתבסס על נוסחאות מוכרות ושחוקות, ואפילו לא עושה את זה בצורה מספיק מתוחכמת. אפילו שחקנית מצוינת כמו קרי ראסל, לא יכולה להפוך תסריט לא מבריק ליצירת מופת.
נקודת הפתיחה של העלילה היא אחד המקורות לחולשתה. קייט ויילר היא דיפלומטית במשרד החוץ האמריקני. היא שגרירה הנשואה לשגריר האל ויילר – אשר היה תמיד הדמות היותר מוכרת מבין השניים, וידוע כאדם לא קונבנציונלי שכעת משלם מחיר על מעשיו. רגע לפני שהיא עומדת להמריא למדינת היעד החדשה שלה, אפגניסטאן, מחליט נשיא ארה”ב לשלוח אותה ללונדון, וזאת כדי לנטרל תקרית דיפלומטית שכמובן קשורה גם לאזור המזרח התיכון.
כאן בערך אנחנו פוגשים אותה ואת בעלה, השגריר המתוסכל שפתאום צריך לפנות את אור הזרקורים. זו נקודת פתיחה קצת מופרכת, שהרי דיפלומטיה לא באמת עובדת כך על בסיס של גחמות רגעיות, וזה נמשך כך לאורך הפרק הראשון, השגרירה החדשה צריכה לנטרל משבר דיפלומטי תוך התמודדות עם ניסיונות להדיחה, ובמקביל לכל זה מתרחש ניסיון חטיפה של בעלה – שאיתו היא בכלל נמצאת במשבר זוגי ועל סף גירושין. ניסיון החטיפה לא מספיק מפחיד, הוא מסתיים במהירות הבזק עם פתרון שטחי להפליא, וכך יוצא שאפילו רגע השיא של הפרק נגמר לפני שהצופים בכלל חווים איזשהו מתח.
חומר גלם טוב עם תוצאה צפויה
על פניו, מערכת היחסים העדינה בין ארה”ב לבריטניה, לארגוני טרור ולמדינות במזרח התיכון, נשמעת כמו חומר גלם טוב לסדרה, אבל כאן נראה שבחרו לערבב יותר מדי רבדים נוספים. החיים האישיים של “הדיפלומטית” תופסים חלק ניכר מההתרחשויות בסדרה, בצורה חסרת פרופורציות.
סמנו 3 חברות לקבלת הצעת מחיר:
שימו לב, יש לשלוח רק לאחר הבחירה
נכון שיצירת דמויות עגולות היא חלק חיוני ומרכיב חשוב במתכון של כל סדרה או סרט, אבל כאן זה נראה קצת מוגזם, קצת צפוי מדי ולא מספיק מפתיע. ברור שכאשר שני בני הזוג הם שגרירים, ובפרט בתפיסה השוביניסטית שעדיין מאפיינת את החברה שלנו, יהיו בין השניים מתחים. על אחת כמה וכמה, כאשר האישה לפתע מצליחה יותר מהגבר. ודווקא משום שזה ברור, לא היינו רוצים שיזרקו לנו את זה מיד לפרצוף, 10 דקות אחרי שהפרק הראשון מתחיל. הצופים של היום הם צופים שמחפשים יותר תחכום, יותר אתגר מחשבתי ופחות בנאליות.
גם הדמות של קייט עצמה, של אישה דעתנית, קצת עצבנית, מאוד אינטליגנטית וכזו שלא אוהבת לנהוג לפי כללי הטקס – גם הדמות הזאת קצת מאוסה כבר. ראינו דמויות דומות לה ביותר מדי סדרות.
בשורה התחתונה – יש סדרות טובות מה”דיפלומטית”
מי שמחפש סדרה מתוחכמת, פוקחת עיניים ומותחת כמו בית הקלפים – לא ימצא אותה כאן. מי שמחפש דרמה, לא ימצא אותה כאן. המשברים בסדרה לא באמת אמינים, הצופים לא מדלגים מפרק לפרק בלחץ או בנשימה עצורה.
יש לנו עוד הרבה כתבות כאלה בערוץ הטלגרם. לחצו כאן להצטרפות >
הצופים גם לא מפתחים הזדהות עם גיבורי הסדרה (הזדהות שבהחלט קל לפתח כאשר קרי ראסל משחקת את אליזבת’ בסדרה “האמריקאים”, למרות שהיא מרגלת לטובת רוסיה). התחושה היא של “עוד סדרה”, שמנסה לרכב על גל של סדרות מאותו ז’אנר של תככים, שלטון, מלחמות, משברים, טרור, וכמובן, יחסים אישיים ורומנטיים.
בשורה התחתונה, כפי שכבר ברור, זו אינה המלצת צפייה לדיפלומטית. אבל… וזה אבל חשוב, זו התרשמות אישית בלבד. ייתכן מאוד שכן תהנו מהצפייה, כך שזו גם לא דיס-המלצה. כדי לראות מה עוד מחכה לכם בנטפליקס, היכנסו לכתבה על סדרות מומלצות בנטפליקס כאן באתר פואנטה.
