קשישים נגד חברות האשראי: סייעתן לחברות שיווק ישיר לעקוץ אותנו. הוגשה ייצוגית בסכום עתק

צילום: pixabay

חברות האשראי יצטרכו בקרוב להתמודד עם האשמה חמורה, שלפיה הן נתנו יד ביודעין לעוקץ של מאות ואולי אלפי קשישים בידי חברות שיווק ישיר.

מדובר בשלוש חברות האשראי בישראל – כאל, ישראכרט ולאומי קארד – אשר נגד שלושתן הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית (ת"צ 50533-07-18) בסכום עתק של 900 מיליון שקל, כשאחת הטענות נגדן היא שסירבו לבטל חיובים עתידיים במקרים שבהם לקוחות קשישים או בני משפחותיהם התלוננו שחברות שיווק ישיר עקצו אותם והחתימו אותם על חוזים לרכישת מוצרים יקרים ומיותרים. טענה אחרת היא שמלכתחילה חברות האשראי היו צריכות לזהות כי מדובר ב"שור מועד" לאחר שקיבלו מספר תלונות מלקוחות מבוגרים – ובמקום לטרטר את אותם לקוחות, היה עליהן להפסיק את החיובים ואת ההתקשרות מול חברות השיווק הישיר.

עוקץ קשישים בידי חברות שיווק ישיר הוא לא תופעה חדשה – ולכן מדובר בשערורייה מקוממת במיוחד. כבר שנים ארוכות שבהן צרכנים, בעיקר מבוגרים ולעתים קרובות כאלה שסובלים מקשיי שפה, מתלוננים על חברות שונות שנציגיהן יוצרים איתם קשר טלפוני או דופקים להם על הדלת, משכנעים אותם לרכוש מוצרים יקרים שאינם דרושים להם, ואז מתחילים לחייב אותם בסכומי עתק מבלי יכולת לבטל את העסקה.
אותם קשישים נתקלים בהצעות שונות ומשונות וחותמים על חוזה לרכישת סנני מים, ספות, תכשיטים ועוד ועוד.



לעתים קרובות, אותם קשישים מבינים שעשו טעות – אך מתביישים לספר על כך לבני משפחתם. במקרים אחרים, בני המשפחה מנסים לסייע – אך ברוב המכריע של המקרים הם לא מצליחים להתמודד עם הבעיה.

כאמור, בבקשה, שהוגשה למחוזי מרכז ע"י עו"ד מיכאל בך, עולות מספר שאלות, למשל, האם הפרו חברות כרטיסי האשראי חובותיהן כלפי לקוחותיהן כאשר המשיכו להתקשר בהסכמי סליקה חדשים עם חברות שיווק ישיר, ללא בדיקה נאותה, גם לאחר שהחלה להצטבר אצלן כמות גדולה של תלונות של קשישים ובני משפחותיהם בדבר הונאתם על ידי חברות השיווק הישיר.
עוד עולה התהייה אם חברות כרטיסי האשראי הפרו חובותיהן כלפי הלקוחות כאשר לא פעלו לבטל את חיובי חברות השיווק מיד עם קבלת התלונות מצד הלקוחות ובני משפחותיהם, וככלל זה, בכך שלא ביטלו את החיובים העתידיים שטרם נגבו, ובכך שלא השיבו לחברי הקבוצות את הסכומים שנגבו על ידי חברות השיווק קודם לכן.

שאלה מעניינת אחרת שעולה היא אם חברות כרטיסי האשראי הפלו בין לקוחותיהן בכך שסייעו אך ורק לחברי קבוצה שהפעילו לחצים בעזרת בני משפחותיהם ו/או ארגוני צרכנים לבטל עסקאות מול חברות השיווק, ולא עשו כך באופן יזום לכלל חברי הקבוצות.

על אילו חברות שיווק ישיר מדובר בבקשה לייצוגית?

בבקשה נכתב כי למיטב ידיעת התובעים, נכללים תחת הגדרת "חברות לשיווק ישיר", בין היתר, החברות ושמות העסק הבאים: עסקה טובה סחר ושיווק בע"מ, עסקה טובה דיירקט בע"מ, "עסקה טובה", קונים פלוס בע"מ, "קניה פלוס", ביג סייל חברה לשיווק ישיר יהונתן בע"מ, "ביג סייל", הום סייל ישיר בע"מ, "הום סייל", שי קנייה יפה בע"מ, א.ד.כ. קניה ישירה בע"מ, "קניה ישירה", "שיווק ישיר", קניה אמינה לצרכן בע"מ, "קניה אמינה", דיירקט סחר בע"מ, לירף בי.אל.פי. (ישראל) בע"מ, סופר דיל פלוס בע"מ, קניה טובה לצרכן בע"מ, "קניה בטוחה – מקסימום", "קניה בטוחה", פאיימי בע"מ, "קונים ונהנים", "הוט דיל", "קונים ישיר סחר", "מימונית – אריאל בונוס", "ט. שיווק ישיר צמרת", "קנייה זהב – מקסימום", "קנייה זהב", "גוד סרוויס – מקסימום", "מועדון טלשופ", "העסקה של המדינה", "קונים ישיר – סחר גאמא", "מגה גרופ", "טלכלל 9גמא", "טלכלל 1גמא", י'פלטינום גולד", כ.י.ד. ערוץ הקניות בע"מ, א.ב. הראל שיווק בע"מ [בפירוק מרצון], סופרמרקטינג מערכות שיווק דינמיות בע"מ, "מועדון מיליונר", "אקסטרים מאני", "Family Deal", "דיל המיליון", "וואן סרוויס" ו -"קל-דיל".

לפי התביעה, מדובר ברשימה שאינה ממצה, כאשר פרטי מלוא חברות השיווק הישיר בגינן התקבלו תלונות של קשישים מצויות בידי הנתבעות. המומחה שימונה על ידי בית המשפט יתבקש להיכנס למערכותיהן של הנתבעות או לקבל מהן נתונים בדרך אחרת, ולהגיש דו"ח המפרט את כל החברות ושמות בתי העסק אשר עונים על ההגדרה שלעיל.

אגב, לאחרונה פורסמה בפואנטה כתבה על חברת לירף שנקנסה בסכום גבוה על-ידי הרשות להגנת הצרכן. יצוין שהרשות להגנת הצרכן יודעת על רבות מהחברות ולמרבה האכזבה הטיפול בהן נעשה באופן איטי וכנראה לא מספיק מרתיע, שאם לא כן – קשה להבין כיצד הגענו למצב של רשימה כל כך ארוכה של חברות שפוגעות באין מפריע בקשישים וגוזלות את כספם.

מי מוגדר קשיש?

כאמור, קבוצות הנפגעים שבשמם מוגשת התביעה היא לקוחותיהן הקשישים של ישראכרט, כאל ולאומי קארד.
"קשיש" לצורך תביעה זו, הוא מי שמלאו לו 65 שנה ויותר, לרבות "אזרח וותיק" כהגדרתו בסעיף 14 ג 1 לחוק הגנת הצרכן, שם מוגדר "אזרח וותיק" לעניין ההגנה המקנה סעיף זה מפני עסקת מכר מרחוק כ"מי שמלאו לו 65 שנים".

כך חברות האשראי משתמשות בתירוץ של "חוק כרטיסי חיוב"

מי שניסה לבטל עסקה מול חברת אשראי, יודע ודאי שזה לא פשוט. חוק כרטיסי חיוב מגדיר את האופן שבו אפשר לבטל עסקה, ויש לא מעט צרכנים שמוצאים את עצמם בוויכוח מול חברות האשראי סביב הדרישה מהלקוח לדווח על "כשל תמורה" ועוד.
בבקשה לייצוגית מסירים אחת ולתמיד את המסך שמאחוריו מסתתרות חברות האשראי, ומציינים שחברות האשראי העדיפו לתת יד לעושק הקשישים רק כדי ליהנות מעמלות הסליקה. וכך נכתב שם: "לאורך כל אותן שנים – על אף שהיו מודעות היטב להתנהלותן של חברות השיווק הישיר אותה ניתן היה לבצע אך ורק באמצעות כרטיס האשראי – עצמו חברות כרטיסי האשראי עיניהן מלראות פרקטיקה זו של ניצול וגזל, ובדרך זו, נתנו למעשה יד לעושק הקשישים, תוך שגרפו לכיסן עמלות סליקה בהיקפים גדולים".

לפי התביעה, מרגע שהצטברו אצל חברות האשראי כמויות של תלונות מצד קשישים על חברות שיווק ישיר שעשו שימוש לרעה בפרטי כרטיסי האשראי שלהם, מחד, ומשידעו מהו גילם של הלקוחות המתלוננים, חזקה עליהן כי ידעו שהתלונות מוצדקות וכי נעשה שימוש לרעה בכרטיס של המתלונן: "שומה היה עליהן לפעול לבטל את החיובים, וזאת מבלי לדקדק עם הלקוח המתלונן שאינו מכיר את נוסח חוק כרטיסי חיוב ואינו מודע לזכויותיו, באשר לאופן המדויק בו ניסח את תלונתו. על חברות כרטיסי האשראי חובה היה לעשות אחד ועוד אחד ועוד אחד – לחבר את העובדה שמדובר בחברת שיווק המזוהה אצלה כ"שור מועד", עם העובדה שהמתלונן הינו קשיש ועם החיובים (שברובם היו גבוהים, תכופים, ואף נלוו אליהם חיובים על ידי מספר חברות שיווק ישיר) כדי להגיע למסקנה כי מדובר בשימוש לרעה בכרטיס, ואגב כך, להיעתר לתלונה ולבטל את העסקה.

"עצם התלונה של לקוח קשיש לגבי חיוב ע"י חברת שיווק שמוכרת לנתבעות כחברה שהוגשו נגדה תלונות מוצדקות רבות בדבר ניצול קשישים, חייב אותן להבין כי מדובר בחיוב לא כשר ואגב כך לבטל את העסקה, וזאת, בין אם הקשיש טען כי אינו מכיר את חברת השיווק שחייבה אותו, בין אם טען שלא קיבל את המוצרים, בין אם טען שהטעו אותו לחשוב שהוא מקבל זכות ל"חברות במועדון" או "מתנה" ללא חיוב (פרט לדמי משלוח), בין אם חויב בגין מוצרים שלא הזמין, ובין אם חויב במחירים אסטרונומיים בגין מוצרים ששווים אפסי. אי החוקיות דבקה בעסקאות אלה, ומכלול הנתונים שהצטברו משך שנים אצל חברות האשראי, חייב אותן להגן על לקוחותיהן הקשישים, ולמנוע את עשיקתם על ידי חברות השיווק הישיר".

כאמור, התביעה עומדת על 900 מיליון שקל, כאשר התובעים כמובן דורשים לא רק פיצוי כספי, אלא את הפסקת עצימת העיניים המכוונת של חברות האשראי.

קראו עוד כתבות מעניינות בפואנטה:

• אל על משנה את שיטות הצבירה והמימוש במועדון הנוסע המתמיד. מה אומרים המספרים?
• סקירה: Ecovacs Deebot 900 – שואב רובוטי מתקדם, בלי קירות וירטואליים
• מאפיות ברמן השיקו סדרת לחמים ללא חומרים משמרים – ברמן E-FREE

דפנה הראל כפיר

דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...