מכירים את זה שאתם רואים מחיר מבצע על מוצר מסוים, ובחודש שלאחר מכן אתם רואים אותו בעוד מבצע, וחודש לאחר מכן יש סייל על כל החנות וכן הלאה, כך שבעצם אין לכם מושג כמה המוצר באמת עולה והאם המבצע אמיתי? חוק המבצעים אמור לפתור את זה ולקבוע הגדרות מדויקות לגבי מבצעים, כך שהחנויות לא יוכלו לשחק עם המחיר כאוות נפשן.
אם חוק המבצעים נשמע לכם מוכר, זה מפני שמדברים עליו כבר שנים, לפחות מאז שנת 2017. הרשות להגנת הצרכן מתחילה כעת לקדם אותו שוב בגרסה משופרת, באמצעות תזכיר חוק שהיא מפרסמת להערות הציבור.
“השימוש במילים כגון “מבצע” גורם לצרכנים לקנות יותר ופחות להשוות מחירים. יש ברפורמה כדי להבטיח כי בעת הצגת מבצע לצרכן, יהיה זה מבצע אמיתי”, מסביר את הרציונל עו”ד מיכאל אטלן, הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
חוק המבצעים – מה המשמעות?
אם הפעם תהליך החקיקה יגיע אל קו הסיום לאחר כינונה של כנסת חדשה, בסופו של דבר יהיה כאן חוק מבצעים שיקבע שני עקרונות מרכזיים:
הגדרת מחיר המוצר לפני המבצע
המחיר של הנכס או השירות לפני המכירה המיוחדת, יהיה המחיר הנמוך ביותר שבו הציע העוסק את הנכס או השירות בתקופת המכירה הרגילה, במהלך שלושה חודשים שקדמו למכירה המיוחדת.
הגבלה על הזמן שבו מותר לשווק מוצר במבצע
במהלך חצי שנה, מוצר לא יוכל להיות במחיר מבצע במשך זמן יותר ארוך מאשר הזמן שהוא לא היה במבצע. כך למשל, בין ינואר ליולי מוצר לא יכול להיות במבצע במשך יותר מ-3 חודשים גם אם מדובר במבצעים מתחלפים לסירוגין.
הסעיף הזה אמנם מגביל, אבל מצד שני הוא גמיש יותר מהסעיף שהיה בחוק המקורי. באופן הזה ניתן מענה גם לצורך להציג מבצעים עונתיים (בנוסח הקודם הוטלו מגבלות שלא אפשרו לעשות מבצעים עונתיים ממושכים, מה שהיה גורם בסופו של דבר לפגיעה בצרכנים).
“חוק המבצעים יפסיק את המבצעים הפיקטיביים”
ברשות להגנת הצרכן מצפים כי חוק המבצעים יפסיק את המבצעים הפיקטיביים. זאת, משום שכיום אין למעשה חוק המגדיר את משך תקופת המבצע ואינו קובע מהו המחיר הקודם ממנו ניתן לגזור את המבצע – כך שהצעות מבצע רבות מטעות ואינן בהכרח הצעה אטרקטיבית.
לעתים קרובות, המוצר או השירות מוצג במחיר מבצע, אך בפועל המחיר “המוזל” נגזר ממחיר שהוא מעולם לא נמכר בו. במקרים אחרים, המשווק מנפח את המחיר של המוצר או השירות ליום או יומיים, רק לשם הורדתו, במטרה להציג הנחה גבוהה יותר.
כפי שפורסם בעבר כאן במדור הגנת הצרכן בפואנטה, הצעת החוק עברה בשנת 2017 את ועדת השרים לחקיקה בתקופת מי שהיה שר הכלכלה בתקופת נתניהו, אלי כהן, אך משום מה נתקעה. כבר אז גיבוש הנוסח נמשך כבר כמה חודשים, ובוצע תוך הידברות עם גופים מסחריים. במשרד הכלכלה לקחו בחשבון חלק ההערות נלקחו בחשבון. כך, למשל, קוצר משך הזמן של המחיר הרגיל מ-45 ל-30 ימים.
