אחת הבעיות בנטפליקס היא שמרוב עצים לא רואים את היער. כל כך הרבה סדרות וסרטים… המגוון העצום הוא לכאורה יתרון, אבל בפועל בלי המלצה מה לראות בנטפליקס, יש סיכוי גבוה ליפול על תוכן גרוע. כשאני מחפשת סדרות מומלצות בנטפליקס, אני שואלת חברים וגם קוראת קצת ביקורות. האפשרות לצפות בסדרה ילוסטון בנטפליקס נשמעה כמו הימור בטוח, בין היתר כי אחד מכוכביה הוא קווין קוסטנר.
אמנם זו לא סדרה חדשה (עלתה לראשונה ב-2018), אבל היא שודרה עד כה רק בסלקום TV. שמעתי עליה המלצות מקיר אל קיר והתרשמתי גם מהעובדה שהיא זכתה גם לסדרות פריקוול.
לצערי – ואני יודעת שזו דעה לא פופולרית – היא מאכזבת. אני בהחלט יכולה להבין מה הפך את הסדרה הזאת למדוברת כל כך בארה”ב, אבל הנושא השנוי המחלוקת לא מספיק כדי לגרום לי להמשיך ולצפות בה. הנופים יפים, הסוסים מרתקים וגם לעלילה יש פוטנציאל, אבל המשחק נע בין גרוע למוגזם, והמסרים פשטניים מאוד בלי טיפה של תחכום.
ילוסטון בנטפליקס ובסלקום TV – על מה זה בכלל?
לסדרה ילוסטון יש חמש עונות, שלוש מהן עלו לנטפליקס ישראל בינואר 2024 (וכאמור עוד קודם לכן לסלקום TV). שתי סדרות פריקוול כבר נוצרו בעקבותיה, אחת מהן היא 1923 עם שחקנים כמו הילן מירן והאריסון פורד. ייתכן שהן טובות יותר מילוסטון – שאפשר להגדיר כ”אופרת סבון בניחוח של מערבון”.
סמנו 3 חברות לקבלת הצעת מחיר:
שימו לב, יש לשלוח רק לאחר הבחירה
אז על מה הסדרה ילוסטון בנטפליקס בעצם? על קאובויים, אינדיאנים, משפחה, מאבקי כוח ועוד כמה מרכיבים כאלה שמעסיקים חלק ניכר מהאמריקאים.
במרכזה עומדת משפחת דאטון – שמחזיקה בחוות ילוסטון במונטנה ומתגוררת בה כבר יותר מ-100 שנה. המשפחה צריכה לשמור את החווה ולהתמודד עם אתגרים בחזיתות שונות – החל מהפיתוח והקדמה שבמסגרתם המדינה מעוניינת דריסת רגל ועד חוות מתחרות, כשלאלה מצטרפת התמודדות גם עם השמורה האינדנאנית הקרובה ועוד.
לג’ון, שהתאלמן מאשתו, וסובל ממחלת הסרטן, יש שלושה ילדים ששונאים זה את זה – ג’יימי (עו”ד לא מבריק), בת’ (אישה לא יציבה השגרה ביוטה) וקייסי, השונא את אביו ויש לו סיבות. דמות נוספת היא ריפ, גבר שג’ון אסף אליו בנערותו, המנהל את צוות הבוקרים בחווה ועושה עבור ג’ון את העבודות היותר מלוכלכות.
הצרות נוחתות על המשפחה בזו אחר זו – וזה לא ממש אמין ודי מייגע. אבל בלי קשר לזה, הבריונות בסדרה הזאת מאוסה בעיניי.
עדיין לא עוקבים אחרי קבוצת הטלוויזיה שלנו בפייסבוק? לחצו כאן 🙂
אבל זה בדיוק מה שמפריע לי ב-Yellowstone. במציאות העולם הוא לא שחור ולבן, ובדרך כלל יש הרבה אפור. בדרך כלל אין רע מוחלט ואין טוב מוחלט – יש מורכבות שגם אם לא נוח להכיר בה, התעלמות ממנה גורמת נזק. העולם אכן הולך ומשתנה, והרצון שלנו – או במקרה הזה של הקאובויים ממשפחת דאטון, הוא לשמר את העולם כמו שהם מכירים ואוהבים. האם זו טובת הכלל? ומה עם אנשים אחרים שגם להם יש רצונות?
אפשר להבין מדוע אמריקאים רבים נצמדים למסך באדיקות בשנים שבהן הסדרה הזו משודרת – שנים שבהן גם המצב החברתי והפוליטי בארה”ב הוא מצב של קיטוב כמעט חסר תקדים. בילוסטון יש לא מעט ערכים שהאמריקאים מעריצים ויש קונפליקטים שהם היו רוצים לצייר כ”שחור” ו”לבן”.
ג’ון דאטון, בגילומו של קווין קוסטנר, נלחם בכולם. במבט שטחי הוא סוג של גיבור-על, אבל על סוס ועם כובע בוקרים.
בפועל הוא אכזר ומניפולטיבי, כזה שמקריב גם את ילדיו כדי לקדם את מה שהוא מאמין בו, מתעמר בעובדיו, לא רואה אף אחד ממטר. במדינה שבה הנשיא טראמפ מתמודד כעת על כהונה שנייה כנשיא – במקביל להעמדתו לדין בגין הסתה להתנפלות על הקפיטול, קשה שלא לראות את ההקבלה.
הגברים קשוחים, הנשים משניות
אחד מהדברים שהכי הפריע לי הוא החלוקה הגסה בין תפקידי הגברים לתפקידי הנשים. כמעט כל השחקנים הם גברים. שתי נשים מרכזיות יש בסדרה: האחת היא אשתו של אחת הדמויות – רעיה כנועה ממוצא אינדיאני שמשחקת גרוע, והשנייה עורכת דין קשוחה, בלונדינית כמובן, שמשחקת גרוע לא פחות.
בעידן שבו הטלוויזיה והקולנוע כבר עשו קפיצות מדרגה מבחינת הייצוג של נשים, בסדרה הזאת יש תחושה של חזרה בזמן.
