הדואר השיווקי יעלה לכאל 5,500 שקל - פואנטה

הדואר השיווקי יעלה לכאל 5,500 שקל

הלקוח הפסיד בתביעה קטנה נגד כאל אך לא התייאש, ערער למחוזי וזכה

סביר להניח שלא תתנגדו לזכות עכשיו ב-5,500 שקל, במיוחד אם אתם בטוחים במאה אחוזים שהם מגיעים לכם משום שחברה מסחרית כלשהי החליטה להטריד אתכם בדואר שיווקי בניגוד לרצונכם. יורי קושרובסקי, לקוח של כאל (cal – כרטיסי אשראי לישראל), הצליח לזכות בתביעה קטנה שהגיש נגד החברה לאחר שבתחילה התביעה נדחתה. בניגוד למקובל – הוא הגיש ערעור וזכה, מה שמוכיח שאפשר לנצח את הסטטיסטיקה.

קושרובסקי טען שכאל שלחה למייל ולסללורי שלו דברי פרסומת ללא הסכמתו, ושלאחר שקיבל שתי הודעות המכילות פרסומת, ביקש להפסיק זאת באמצעות דוא”ל חוזר שלוש פעמים. חרף זאת, המשיך המבקש לקבל 29 דברי פרסומת (22 מיילים ו-7 מסרונים). הפיצוי שדרש בשל הפרת החוק לטענתו עמד על 30 אלף שקל.

המעניין במקרה הזה הוא שבדיון קושרובסקי למעשה הודה כי ייתכן שנתן אישור מלכתחילה לקבלת דברי הפרסומת וכך הצטרף לרשימת התפוצה של כאל לקבלת שירותי תוכן שיווקי, אך התעקש שגם אחרי שביקש להפסיק את משלוח הפרסומות, החברה המשיכה לעשות זאת.

כאל טענה כי פעלה בהתאם לחוק, שכן המבקש אישר את הצטרפותו לשירותי קבלת תוכן באתר המשיבה, כאשר בכל דבר פרסומת מצוין בבירור האופן בו ניתן ליצור קשר לצורך הסרה מרשימת התפוצה. לטענתה, לא התקבלה אצלה פנייה מצד קושרובסקי להסירו מרשימת התפוצה לשליחת תוכן שיווקי. לטענתה, הוא אפילו לא עשה זאת בארבע שיחות טלפון שניהל בהזדמנויות שונות עם החברה.

בית המשפט דחה את תביעתו של קושרובסקי מכיוון שנתן את הסכמתו מלכתחילה לקבלת אותו תוכן שיווקי. על כן היה קבע בית המשפט שעליו היה לפעול באותן הדרכים המצוינות בפרסומת בבואו לבקש את הסרתו מרשימת התפוצה. בית המשפט לא קיבל את טענתו כי חשש ללחוץ על “הסר” מחשש לווירוסים, בטענה שהדבר תמוה נוכח הקשר בין המשיבה למבקש אשר הפקיד בידיה את ניהול כספיו. למעשה, בית המשפט רמז שלא במקרה השתהה קושרובסקי לפני שתבע את כאל, לאחר שביקש בפעם הראשונה להסירו מרשימת התפוצה, כשהוא מציין לרעה את העובדה שמאז החל לאגור את המיילים, אף שבתקופה זו שוחח עם נציגי כאל מספר פעמים ולא העלה עניין זה בפניהם.

כך, התביעה הקטנה נדחתה כשבית המשפט טוען שהתנהגותו של קושרובסקי נגועה בחוסר תום לב – אולם הוא לא התייאש ובבקשת הערעור טען כי קביעת בית המשפט שהיה עליו לפנות בבקשת הסרה על פי האמצעים שצוינו בהודעות המייל ואשר כרוכים בחוסר נוחות ברורה, מנוגדת לחוק. זאת משום שלפי החוק, הנמען רשאי למסור הודעת סירוב בדרך הנוחה לו או בדרך בה נשלח אליו דבר הפרסומת.

בקשת הערעור, שהתמקדה בשתי סוגיות מרכזיות, התקבלה באופן חלקי. סוגיה אחת שעל הפרק הייתה אופן שליחת הודעת הסירוב – האם ניתן לשלוח באמצעות “השב” הודעת סירוב לכתובת המייל שממנה נשלחה ההודעה, למרות שמצוין שלא זו הכתובת למשלוח הודעות סירוב. קושרובסקי טען שהפרשנות הראויה של החוק, שבאה להקל על הנמען, היא שהא יכול לשלוח הודעת סירוב בכל עת ובכל אמצעי שיבחר. כלומר, אם נשלח אליו מייל – הוא רשאי לשלוח חזרה מייל סירוב לאותה כתובת, ואם נשלח אליו מסרון – הוא יכול לשלוח מסרון.
בית המשפט קבע כי מפרסם אשר מציין כתובת דוא”ל שונה מכתובת הדוא”ל ממנה הגיעה הודעת הדוא”ל, מקיים את הוראות החוק.

הסוגיה השנייה נגעה להגדרה של הפרת חוק הספאם – האם מפרסם ששולח דואר שיווקי במסרון אך לא מאפשר הסרה מרשימת התפוצה באמצעות השבה למסרון – מפר את חוק הספאם? במקרה זה בית המשפט קבע כי למקבל ההודעה הזכות לבחור כיצד למסור את הודעת ההסרה, בין אם במסרון חוזר ובין אם באמצעות פנייה בכתב.

כך או כך, קושרובסקי לא נכנע להאשמה כי נהג בחוסר תום לב, ואמר שביקש את ההסרה שלוש פעמים ולא תבע מיד את המשיבה.

בית המשפט פסק לטובתו 3,500 שקל בגין 7 הודעות (500 שקל להודעה), ובנוסף לכך 2,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

הערעור התנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (49131-01-16) בפני השופטת יעל רז-לוי, כאשר התובע יוצג ע”י עו”ד נדב אפלבאום וכאל ע”י עו”ד אלון לוי. התביעה הקטנה (45061-06-15) התנהלה בביהמ”ש לתביעות קטנות בבאר שבע, בפני הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין, בתאריך 4.1.2016.

תגובות: 0
נגישות