בקרוב: הכרעה אם בקבוקי משקה גדולים יתייקרו ויוכנסו לחוק הפיקדון

בקרוב: הכרעה אם בקבוקי משקה גדולים יתייקרו ויוכנסו לחוק הפיקדון

בקרוב תיבחר אחת משתי חלופות: הכנסת הבקבוקים הגדולים לחוק הפיקדון או לחוק האריזות

אחרי שהתרגלנו להפרדה המלאכותית שבין בקבוקי משקה גדולים לקטנים – ייתכן שהמצב ישתנה בקרוב, וחוק הפיקדון יחול על כולם. המשמעות תהיה התייקרות של הבקבוקים הגדולים בכ-30 אגורות – כשם שהבקבוקים התייקרו כאשר יצא לדרך חוק הפיקדון. מי שאמור להכריע בסוגיה הוא המשרד להגנת הסביבה, כאשר החלופה השנייה היא שדווקא חוק האריזות יחול על הבקבוקים הגדולים. במקרה כזה, הבקבוקים לא יתייקרו ונוכל לבחור אם להשליך אותם אל כלובי המיחזור או לפח האריזות הכתום.

מדוע זה קורה? באופן אבסורדי – לבקבוקים הגדולים יש התייחסות גם בחוק הפיקדון וגם בחוק האריזות, אבל בפועל אנחנו משליכים אותם למיחזוריות באופן וולונטרי. העובדה שאנו עדים לכלובי מיחזור מלאים עד אפס מקום היא אמנם מעודדת, אך אקראית לחלוטין. למעשה, למרות שאנחנו מפגינים מעורבות רבה בנושא המיחזור ורבים מאיתנו הפסיקו מזמן לזרוק בקבוקים גדולים לפח רגיל – יעד המיחזור שהציב המשרד להגנת הסביבה לא הושג. היעד הוא שיצרנים ויבואנים יאספו לפחות 55% ממכלי המשקה הגדולים ששיווקו באותה שנה וימחזרו לפחות 90% מהם. מ-1 בינואר 2016, במקרה של אי עמידה ביעד, יכול השר להגנת הסביבה להכפיף את הבקבוקים הגדולים לחוק הפיקדון.

אמנם השר להגנת הסביבה זה עתה התפטר ולא ברור מי יעמוד בראש המשרד בהמשך, אך תהיה זהותו אשר תהיה – מהלך כזה יביא למעשה להתייקרות של הבקבוקים הגדולים בכ-30 אגורות. לכאורה, הסכום הזה אמור לחזור אלינו ברגע שאנו מחזירים את הבקבוק הריק, אלא שהניסיון מלמד שזה לא המצב. שיעור קטן מאוד מהסכום שאנו מוציאים על בקבוקי המשקה – חוזר אלינו בסוף. רובנו לא טורחים ללכת חזרה לסופרמרקט ולדרוש את הכסף שמגיע לנו. במקום זאת, אנחנו פשוט זורקים את הבקבוקים הקטנים לכלובי מיחזור או אפילו לפח.
נתוני המשרד להגנת הסביבה מגלים שאנחנו משלמים 100% פיקדון, שהם 230 מיליון שקל בשנה + דמי טיפול של כ-14 מיליון שקל, אך מקבלים חזרה רק 6.5%. מדוע? נראה שבעבור 30 אגורות לבקבוק ישראלים בים לא מוכנים לטרוח ולהתעסק בלוגיסטיקה. הם מעדיפים לוותר על הסכום לחלוטין. מי שכן מרוויח מחוק הפיקדון, ולא מעט, הם אספני בקבוקים חובבנים ומקצוענים. כך, ניתוח שמפרסם המשרד באתר שלו מגלה שהפיקדון, שהיה אמור להוות תמריץ להחזרה עבור הצרכנים, הפך למטרה מרכזית בשוק פרוץ.

במידה רבה, מגלה הסקירה של המשרד להגנת הסביבה שחוק הפיקדון לא מצליח לעמוד בחלק מהיעדים שהוצבו לו. הוא יצר מנגנון מסובך, לא הצליח לסחוף אחריו את הצרכנים שיאספו את הבקבוקים ויקבלו חזרה את כספם, ויצר מאבקי כוחות בין תאגיד המיחזור אל"ה שקם לצורך יישום החוק לבין חברות ואספנים פרטיים שהפכו את האיסוף למקצוע (כמו אסופתא).

לכן, הכפפת הבקבוקים הגדולים לחוק הפיקדון נראית כחלופה לא מוצלחת. לפי נתוני המשרד, היא תגרום לצרכנים להוציא כ-213 מיליון שקל נוספים בשנה ותעמיס גם קשיים לוגיסטיים על הקמעונאים שיצטרכו לאחסן ולשנע את הבקבוקים. יש להניח שאם הצרכנים לא טרחו לבוא עם הבקבוקים הקטנים, הם לא יטרחו לעשות זאת גם עם הבקבוקים הגדולים, וכך ייווצרו עוד גופים אחרים, לא מוסדרים, שיגרפו את הרווח.

נראה שהחלופה המוצלחת יותר היא להכפיף את הבקבוקים הגדולים לחוק האריזות. המשמעות היא שהצרכנים יוכלו להשליך את המכלים הגדולים לפח המיחזור הסמוך לביתם, והבקבוקים, כמובן, לא יתייקרו. לפי נתוני המשרד, עלות חוק הפיקדון לצרכן הינה פי 30 בהשוואה לחוק האריזות. מדוע? משום שחוק האריזות מטיל את מימון הטיפול בפסולת על היצרנים, והם מצדם מגלגלים את העלות לצרכנים דרך מחיר המוצרים בעלות של 13.8 מיליון שקל, שהם 2.7 אגורות בלבד למיכל משקה גדול.

arizot law

מהסקירות שפרסם המשרד אפשר להתרשם שחלופה זו הייתה המועדפת על המשרד להגנת הסביבה, אלא שיש לה גם חסרונות: "אנחנו רוצים להביא למצב של מיחזור כמות רבה ככל האפשר. מבחינה זו הקנס על היעדר מיחזור מגיע בחוק הפיקדון עד 60 אגורות למכל, ואילו בחוק האריזות נמוך יותר", מסביר גיא סמט, סמנכ"ל בכיר שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה. "התחרות שנוצרה בין החברות שאוספות בקבוקים, כמו אסופתא, מעודדת מיחזור, ואם חוק האריזות יחול על בקבוקים גדולים – התחרות הזאת לא תתקיים כי אין תמריץ כספי".

בימים אלה הוציא המשרד קול קורא לציבור להשמיע את דעתו, וזאת לאור ההשפעה שתהיה להחלטה על הסביבה, על הציבור, על יוקר המחיה, על היצרנים ועל היבואנים. הערות מהציבור מתקבלות בדוא"ל בכתובת rfi@sviva.gov.il במסמכי word בלבד, עד 09.06.2016. במשרד מציינים כי זה לא הנושא היחיד בו מאפשרים לציבור להשמיע את דעתו, וכי הם מאמצים את ההתנהלות הזאת גם לגבי נושאים נוספים.

דפנה הראל כפיר
דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...
תגובות: 0

נגישות