הסיפור הזה? ממש סרט!

הסיפור הזה? ממש סרט!

מי מאיתנו לא מצא את עצמו נקלע לדיון סוער על ספרים שהפכו לסרטים? מוצלחים יותר או פחות, נאמנים למקור או מציגים פרשנות ייחודית – כל עיבוד קולנועי ליצירה ספרותית מהווה מעין מבחן אומץ. במין אמירה לא כתובה, לנצח תתקיים תחרות סמויה בין המקור הספרותי לעיבוד הקולנועי. על ספרים, סרטים ומה שביניהם




לא אחת עולה שיח תרבותי סוער על כוחן של יצירות קולנועיות אל מול מקור ספרותי. שוב ושוב, נדמה שסרטים המבוססים על ספרים מייצרים השוואה בלתי נמנעת בין איכות המקור לסרט. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו נאנחים נוכח "העוול" שאנחנו מרגישים שנעשה לספר ביחס לעיבוד הקולנועי, אך לעיתים אנחנו יושבים מרותקים אל מול נופים, דמויות וסיפור מרתק, אשר כמו נשלפים מתוך הספר, מקבלים חיים וקורמים עור וגידים על מסך הקולנוע. מה יש בהם בספרים וסרטים שנוגע לנו בנימי הרגש ומייצר דיון אינסופי?

ספרים וסיפורים כחומרי גלם מן המוכן

נראה כי מאז ומתמיד ספרים מלווים אותנו כחומרי גלם עשירים ליצירות קולנועיות. עוד כשהיה בחיתוליו, התבסס הקולנוע על יצירות ספרותיות ביצירת סרטים. עם השנים והתפתחות התעשייה הקולנועית, הלכו והתבססו היחסים הללו ונוצרה מעין מערכת יחסים מורכבת. הצורך הרי ברור, האלמנט הספרותי מספק כר פורה לאינסוף יצירות מן המוכן, שבהן העלילה, הנופים והדמויות מספקים בסיס נגיש ליצירה קולנועית. ומכאן, השמיים הם הרי הגבול.

בין ספרות לקולנוע – מה סוד הקשר?

גם אם הצורך ברור, לא נוכל שלא לתהות, מדוע דווקא בין ספרות לקולנוע? מה הופך את היחסים הללו לאינטנסיביים וטעונים כל כך באותה המידה? ההסבר טמון כנראה גם בזהות וגם בייחוד שבשתי המדיות המרתקות הללו. לאורך השנים, סוד הקשר הזה היווה נושא למחקר ועניין סוער באקדמיה.

למעשה, אחד הקורסים המבוקשים והמרתקים הנלמדים במסגרת לימודי תקשורת וקולנוע עוסק בנושא הספרות הישראלית ועיבודיה לקולנוע. הקורס עוסק בעיבוד של יצירות ספרות עבריות לקולנוע וביחסים הטעונים בניהם. במהלכו מועלות שאלות תיאורטיות וניתנים כלי ביקורת וניתוח לבחינת היצירות, פעולת העיבוד והמעברים בין המדיות.

על הדומה והשונה

אין כל ספק כי קל למצוא קווי דמיון בין ספרות לקולנוע והם חולקים תכונות משותפות רבות. הן בקולנוע והן בספרות נוכל למצוא חשיפה רבת עוצמה לקהל היעד הפוטנציאלי. ספרים וסרטים מהווים אמצעים נגישים וזמינים לקהל יעד רחב ומגוון, קהל המוגדר כ"מיינסטרים", ואינם כלים נישתיים כאמצעי מדיה אחרים, כדוגמת התיאטרון.

זאת ועוד, הן הקולנוע והן הספרות אוחזים ביתרון עצום, הרי הוא אלמנט החשיפה. הקיום שלהם אינו רק תלוי המרחב הפיזי בו הם נמצאים, קרי, ספר כספר פיזי וסרט כסרט הנצפה בקולנוע.

למה הכוונה? הספרות עשויה להופיע כספרות בדיון במדורי תרבות בכלי מדיה נוספים והסרטים עשויים להופיע בטלוויזיה ובאפיקים כתובים ודיגיטליים.

היכן טמון השוני? ההבדלים העיקריים הם כמובן אמצעי ההבעה בהם משתמשת כל מדיה ומקנים לה את היכולת לספר ולהציג סיפור באופן ייחודי. בעוד הספרות משתמשת במילה הכתובה כאמצעי הבעה יחיד ועוצמתי, הקולנוע עושה שימוש בוויז'ואל, בתמונה.

השוני באמצעי ההבעה מייצר הבדל מהותי, אשר כולנו מכירים, לא תמיד ניתן להעביר את אותו המסר בעיבוד קולנועי. על פניו, זה די פשוט: העלילה, הדמויות והסיפור עצמו מהווים בסיס נהדר.

ועם זאת, כפי שאנו נוכחים פעמים רבות, לעיתים משהו אובד בדרך ואנו חסרים את "רוח הספר" והערך המוסף של היצירה הספרותית.

כך או כך הוורסטיליות וההדדיות הללו ממשיכות להזין ולהפרות את הקשר המיוחד בין שתי המדיות המרתקות ולשמש כנושא דיון חברתי-תרבותי ואקדמי.

מעוניינים לפרסם בפואנטה?

השאירו פרטים וקבלו דרך קיצור ללקוחות שלכם!






1
נגישות