מחירי הטיסות להודו: כך הפכה אל על למונופול והפכה את מומבאי ליעד הכי יקר שלה, תוך פגיעה באנשי התעשיות הביטחוניות - פואנטה
צילום: אתר pixabay

מחירי הטיסות להודו: כך הפכה אל על למונופול והפכה את מומבאי ליעד הכי יקר שלה, תוך פגיעה באנשי התעשיות הביטחוניות

הטיסה למומבאי קצרה יותר מלניו יורק, אז למה היא יקרה יותר? ואיך מנצלת לטובתה חברת התעופה “הלאומית” את אילוצי הנוסעים שלא טסים לאשרם אלא לעבודה?

מה קורה כאשר אדם מבקש לטוס מישראל להודו בטיסה רגילה? מן הסתם, כמו בכל יעד אחר, הוא מתחיל להשוות מחירים ומועדים כדי למצוא את הכרטיס המשתלם ביותר עבורו.

אלא שההשוואה שלו תסתיים תוך זמן קצר מאוד. יש רק אפשרות אחת לטוס מישראל להודו ללא עצירות ביניים: טיסת אל על מתל אביב למומבאי (בומביי).

הטיסה הזאת יקרה, יקרה מאוד. למעשה, מדובר ביעד היקר ביותר של אל על.

בהשוואת מחירי הטיסות של אל על לכל היעדים, נמצא כי היעד היקר ביותר, ובהפרש ניכר מהמקום השני הוא מומבאי.

למשל טיסה לשבוע עבודה בניו יורק, הנמשכת כ-11:30 שעות נמכרת בכ-1,500 דולר, ואילו הטיסה למומבאי הנמשכת רק כ-8:00 שעות, נמכרת בכ-2,400 דולר. מחיר הטיסה הממוצע לכל הטיסות הארוכות הינו כ-1,600 דולר בלבד.

בהשוואה של טיסות למשך שבוע מלא, נמצא כי מחיר שעת טיסה למומבאי גבוה ב-53% מהמחיר הממוצע לכל שאר יעדי אל על. עבור משך שהייה של שבוע עבודה (טיסה הלוך ביום א’ וחזור ביום ה’), נמצא כי מחיר שעת טיסה למומבאי גבוה ב-98% מהמחיר הממוצע לכל שאר יעדי אל על.

ממוצע מחיר טיסה ומחיר לשעת טיסה בטיסות אל על               (מקור: סלע קולקר – יועצים פיננסיים)

 דולר לשעת טיסה – ממוצע הלוך ושוב

יעד

שעות טיסה 
בממוצע לצד

שבוע עבודה

שבוע מלא

מחיר
הלוך ושוב

מחיר לשעת טיסה

מחיר
הלוך ושוב

מחיר לשעת טיסה

טיסות קצרות

2 עד 5

653

153

599

140

טיסות ארוכות

9 עד 13

1,583

141

1,355

121

מומבאי

08:02

2,385

297

1,665

207

זה לא במקרה, וההסבר לכך לא רק מקומם, אלא אף היווה עילה להגשת בקשה לתובענה ייצוגית נגד אל על.

לפי הבקשה, מדובר במונופול – אל על – אשר במשך שנים ארוכות יכול לגבות, ואף גובה, מחירים הגבוהים במאות דולרים לכרטיס מהמחיר הסביר. במילים אחרות, אל על ניצלה את היותה מונופול על הקו כדי לגבות מחיר מופרז.

כל הפרטים, המרתקים יש לומר, מופיעים בבקשה לייצוגית נגדה, אשר הוגשה למחוזי מרכז ע”י עו”ד אלעד אופיר, עו”ד דוד מזרחי ועו”ד אורלי בן עמי (ת”צ 2146-02-18).

הבקשה מבוססת על חוות דעת כלכלית מנומקת של היועץ הכלכלי סלע קולקר, אשר סיפק בשנתיים האחרונות שורה של חוות דעת כלכליות בנושאים של גביית מחיר מופרז על-ידי מונופולים בישראל (בין היתר בבקשות לייצוגיות נגד יוניליוור, החברה המרכזית לייצור משקאות, שטראוס ועוד).

לפי הבקשה, אל על גובה במשך שנים רבות מחירים מופרזים ונצלניים בקו ת”א-מומבאי בעיקר מאנשי עסקים ואנשי תעשיות בטחוניות, הנחשבים לנוסעים רגישי זמן (כיון שאלה מעוניינים לטוס להודו ביום ראשון ולחזור ביום חמישי לישראל, ולכן אל-על נוקטת מדיניות דורסנית ונצלנית ומקפיצה את המחירים בטווחי הזמן הללו).

מדובר בסוג של קהל שבוי, שכולל בעיקר אנשי עסקים פרטיים (כמו למשל יהלומנים) ועובדי תעשיות ביטחוניות, בעיקר משום שהאחרונים אינם יכולים לטוס דרך ירדן או מדינות לא ידידותיות אחרות.

אמנם יש גם טיסות לא ישירות בין הודו לישראל, אך החלופה הזאת רלבנטית בעיקר למטיילים הרבים שטסים להודו, ולא למגזר של אנשי העסקים המוגדרים “רגישי זמן” – משום שמדובר בטיסות שנמשכות 13 שעות ומעלה, לעומת 8 שעות עם אל על.

עבור אנשי עסקים, שהינם נוסעים רגישי זמן, טיסות אלה אינן יכולות להיחשב כמוצר תחליפי לטיסה ישירה. עבורם, אל על מהווה מונופול המחזיק בנתח שוק של 100%.

בטיסות למומבאי נמצא פער חריג בין המחיר לטיסה בשהייה של שבוע מלא, לעומת מחיר לטיסה בשהייה של שבוע עבודה בלבד. נוסע שאיננו רגיש זמן, עשוי לשהות בהודו למשך סוף השבוע, ולקבל מחיר של כ-900 דולר הלוך ושוב.

אולם, אם יבקש לחזור ביום חמישי, אל על תחשוד שמדובר באיש עסקים, רגיש זמן, שיהיה מוכן לשלם פרמייה עבור החזרה לארץ לפני סוף השבוע. במקרה כזה, המחיר יקפוץ מכ- 900 דולר לכ- 2,400 דולר, קפיצה של  166% עבור אותו שירות, בתזמון מעט שונה.

לפי התביעה, הקפיצה במחיר איננה נובעת משיקולי עלות, אלא מהערכתה של אל על, שבתאריך זה, הביקוש של הצרכן קשיח יותר.

איך הפכה אל על לחברת התעופה היחידה שטסה טיסה ישירה להודו?

בחודש אפריל 1994 נחתם הסכם בילטרלי בין ישראל להודו, שלפיו אל על מונתה כמוביל הנקוב של ישראל, ו-Air India מונתה כמוביל הנקוב של הודו. מכח הסכם זה, שתי החברות הישראליות הנוספות, ארקיע וישראייר, ו-30 חברות התעופה ההודיות הנוספות, אינן יכולות לטוס מישראל להודו. וכך, המתחרה הפוטנציאלית היחידה שנותרה לאל על בטיסות לכל היעדים בהודו הייתה אייר אינדיה.

במשך ארבע שנים יכלו הצרכנים לבחור באחת משתי החברות כדי לטוס באופן ישיר בין הודו לישראל, עד שבשנת 1998 נחתם בין אל על לבין אייר אינדיה הסכם המוגדר “הסכם הימנעות”, כלומר – אל על תשלם לאייר אינדיה, ובתמורה אייר אינדיה לא תטוס לישראל.

הדבר המדהים הוא שההסכם הזה – שמייצר מונופול ומונע תחרות – היה חוקי באותה עת. הוא נשאר חוקי במשך 10 שנים, עד שב-2008 הרשות להגבלים עסקיים התעוררה וקבעה כי מדובר בהסכם כובל. אפשר היה לצפות שאז ייפסק העיוות הזה, אלא שאל על בחוצפתה ביקשה מהרשות פטור מהסדר כובל.

הרשות להגבלים עסקיים אמנם דחתה את בקשת אל על – אך ראו זה פלא, עד לעצם היום הזה, אייר אינדיה אינה טסה לישראל ואל על היא חברת התעופה היחידה שעושה זאת בטיסה ישירה.

הדבר מעורר תהייה – שעולה בבקשה לייצוגית – שמא גם כיום קיים הסכם חשאי בין שתי החברות.

אגב, הרשות הכריזה על אל על כמונופול בקו להודו כבר ב-2005, ושום שינוי בשטח לא נעשה מאז.

כעת, כאמור, נגד אל על הוגשה בקשה לייצוגית.

סכום התובענה עומד לכל הפחות על 321,000,000 שקל.

תגובות: 0
נגישות