טסט לרכב עולה בישראל 1,611 שקל, בניו יורק הוא עולה 15 דולר

טסט לרכב עולה בישראל 1,611 שקל, בניו יורק הוא עולה 15 דולר

מי שבאמת רוצה לטפל במצוקות היומיומיות של הציבור הישראלי ובמסים לא שוויוניים שמגדילים את הפערים – צריך להפסיק להתייחס לנהגים הישראלים כאל כספומט

תהיו חברים, שתפו את הכתבה

זה לא נדמה לכם, זה נכון. הטסט בארץ יקר, יקר מאוד. הוא יקר באופן אבסולוטי והוא יקר גם באופן יחסי לעולם. למעשה, הוא הכי יקר בעולם. לפי נתוני מחקר המידע של הכנסת שפורסמו השבוע, הישראלים משלמים על רכב פרטי 310% יותר מהאגרה שמשלמים בממוצע ב-12 מדינות שנבדקו – ובמספרים – 984 שקל לעומת 284 שקל במונחי שוויון כוח קנייה.

המדינות שאליהן הושוותה ישראל הן איטליה, בריטניה, ספרד, אירלנד, אוסטריה, יוון, צ'כיה, וושינגטון, ניו יורק, טקסס. הפער בלתי נתפס. בישראל עלות הטסט היא 705-1611 שקל, ואילו באיטליה, למשל, 65 אירו.

ולא רק המחיר הגבוה מכביד על הנהגים, אלא גם התדירות – בישראל הטסט הראשון לרכב ממוצע 3 שנים אחרי שעלה על הכביש ולאחר מכן בכל שנה. באיטליה, ספרד, אירלנד, יוון וצ'כיה התדירות נמוכה בהרבה – הפעם הראשונה היא 4 שנים אחרי העלייה על הכביש, ואח"כ כל שנתיים.

כן, מחאת יוקר המחיה שפרצה כאן לפני חמש שנים התמקדה בעיקר במחירי הדיור ובמחירי הנדל"ן – שניהם חשובים ומקוממים – אבל איכשהו הנושא של שחיטת הנהג הישראלי עברה מתחת לראדאר.

ולא מדובר רק באגרת הרכב הפרטי. המדינה חולבת גם את נהגי האופנועים, את נהגי המוניות, את נהגי המשאיות ואת נהגי האוטובוסים. האגרה המירבית לרכב דו-גלגלי בישראל עומדת על 270 שקל במונחי שוויון כוח שנייה, בהשוואה לממוצע של 145 שקל במדינות שנבדקו – גבוהה יותר בשיעור של 84%. האגרה למוניות גבוהה בשיעור של 236%, האגרה לרכב משא גבוהה ב-292% והאגרה לאוטובוסים גבוהה ב-119%.

המחקר הוזמן על-ידי חבר הכנסת איתן כבל (המחנה הציוני), שהוא יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת, וח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). למעשה, כבר לפני שנתיים פורסמה באינטרנט עצומה הקוראת להוזיל את עלויות אגרת הרישוי, אך אז היא לא תפסה תאוצה. לפני כחודשיים היא שבה ועלתה שוב, והפעם עוררה שיח ציבורי שבעקבותיו הודיע ח"כ כבל כי הוא שם לו למטרה לבדוק את הנושא ולטפל בו.

חשוב לזכור שאגרת הרישוי היא רק סעיף אחד מתוך רשימה ארוכה של הוצאות כבדות המוטלות על הנהג הישראלי – שמשום מה מדינת ישראל רואה בו מקור הכנסה מרכזי היא יכולה לחלוב ללא הרף. זה מתחיל במס הקנייה הדרקוני על המכוניות, מה שמביא אותן למחירים של פי שניים ושלושה ממחירים במדינות אחרות, ממשיך במס על הדלק ועובר דרך אגרות הרישוי, כבישי האגרה ועוד ועוד. הישראלים לכודים בסיטואציה שבה מצד אחד התחבורה הציבורית אינה יעילה, אינה אמינה ואינה פועלת בסופי שבוע, ומצד שני החזקת רכב פרטי עולה להם עשרות אלפי שקלים בשנה. כמה בדיוק? את החישוב אפשר למצוא בכתבה שפרסמתי כאן לא מזמן.

לכן, כאשר ראש הממשלה אוהב לנפנף ברפורמה בתחום התחבורה ושר האוצר מתהדר בתקציב חברתי ובהפחתת יוקר המחיה, צריך לזכור שאת אחת המעמסות הכי כבדות על חשבון הבנק שלנו לא רק שהם לא הפחיתו, אלא להפך. מי שבאמת רוצה לטפל במצוקות היומיומיות של הציבור הישראלי ובמסים לא שוויוניים שמגדילים את הפערים – צריך להפסיק להתייחס לנהגים הישראלים כאל כספומט.

דפנה הראל כפיר
דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...
תגובות: 0

נגישות