כמה אתם מבינים בתה?
החל מכמות הקפאין ועד מספר כוסות התה ביום – כמה טיפים על התה שאנחנו שותים
(תוכן מקודם)
ירוק, שחור, או בכלל תה קמומיל? תה הוא משקה עממי ונפוץ, דייר קבוע במזווה לצד הקפה. כמעט כולם שותים תה מדי פעם, יש כאלה שפותחים את הבוקר עם כוס תה ויש כאלה ששותים גם יותר מכוס אחת ביום. אבל מה באמת אנחנו יודעים על התה, והאם האמונות שלנו הן בכלל נכונות? באנו לנפץ לכם כמה מיתוסים על כוס תה.
תה או קפה – איפה יש יותר קפאין?
כולם יודעים שלא כדאי לשתות קפה לפני השינה, אבל יכול להיות שיצא לכם לשמוע שגם כוס תה לפני השינה היא לא בדיוק רעיון טוב. האמת שזה לא מדויק, ותלוי מאוד בסוג התה שאתם שותים. בספל של תה שחור יש מחצית מכמות הקפאין שיש בשוט אספרסו, ובתה ירוק יש רק חמישית מכמות הקפאין שיש במנת אספרסו.
אם אתם לא רוצים להסתכן בכלל, לכו על תה קמומיל או חליטת צמחים אחרת – באלו אין קפאין כלל, כך שהשינה שלכם לא תיפגע.
תה חולטים במים רותחים
כשאנחנו מכינים תה, רובנו מוזגים את המים לכוס ברגע שהקומקום כבה, אבל על פי המומחים לדבר, בסוגי תה מסוימים שווה לחכות קצת. ברוב סוגי התה זה דווקא נכון לחלוט אותו במים רותחים, וזה כולל תה שחור, שהוא התה הפופולרי ביותר, וגם חליטות צמחים כמו נענע או קמומיל.
תה ירוק, לעומת זאת, מעדיף את הטמפרטורות שלו טיפה יותר נמוכות. מדובר בסוג תה שהוא עדין ביחס לתה השחור, ולכן עדיף לחלוט אותו במים שחומם מגיע ל-80 מעלות בלבד.
תה – מייבש או מרווה?
קיים מיתוס נפוץ ששתיית תה בכמויות גדולות במקום מים, עלולה לגרום להתייבשות. זהו מיתוס שגוי, שהמקור שלו הוא כנראה בעובדה שבתה יש כמות מסוימת של קפאין. צריך לזכור שכמות הקפאין בתה היא קטנה ביחס לקפה, וקטנה מכדי לגרום להתייבשות.
תה הוא עשיר בנוגדי חמצון. אפשר לשתות תה בחופשיות, כל עוד אתם לא מוסיפים סוכר, כמובן.
צבעים שונים – צמחים שונים
מיתוס רווח נוסף הוא שתה ירוק ותה שחור מיוצרים משני סוגים שונים של צמחים. מדובר בטעות נפוצה, כאשר האמת היא ששני סוגי התה מיוצרים מאותו צמח, הנקרא קמליה סינית, או בפשטות – צמח התה. ההבדל בצבעים ובטעמים נובע משיטות עיבוד שונות: תה ירוק עובר תהליך שעוצר את החמצון שלו באופן מלאכותי זמן קצר לאחר הקטיפה, בעוד תה שחור עובר תהליך הפוך, שמאיץ את החמצון שלו. תה שחור הוא בעצם תה שעשוי מעלים מחומצנים לגמרי.
מאיפה מגיע תה אנגלי?
על אף השם המבלבל, מקור התה האנגלי הוא לא באנגליה אלא במדינות חמימות יותר, כמו הודו וסין. צמח התה מעדיף אקלים חם ולח, ולכן לא ניתן לגדל אותו במזג האוויר הסגרירי של האי הבריטי.
