הסוף להתעללות בנהגי מנהרות הכרמל? אושרה ייצוגית נגד כרמלטון

הסוף להתעללות בנהגי מנהרות הכרמל? אושרה ייצוגית נגד כרמלטון

נהגים שנקנסו באלפי שקלים כי נסעו ללא מנוי ללא ידיעתם, הגישו ייצוגית נגד כרמלטון. הטענה: החברה גורמת לצבירת קנסות במכוון

צילום: אתר ויקימדיה By Hanay (Own work) [CC BY-SA 3.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], via Wikimedia Commons
תהיו חברים, שתפו את הכתבה

 

הנה עוד דוגמה לחשיבות שיש לתביעה ייצוגית ככלי לבלימת התעללות באזרחים. במשך שנים סופגים הנהגים הנוסעים במנהרות הכרמל קנסות עתק במקרה שנכנסו בטעות לנתיב המנויים, והשבוע אושרה בקשה לייצוגית נגד חברת כרמלטון המפעילה את מנהרות הכרמל, בגין אותה גבייה בריונית.

חשוב להבין, לא מדובר בנהג אחד או שניים, אלא ב-300,000 נהגים שנקנסו על-ידי כרמלטון.

הטענה המרכזית בבקשה (ת"צ 61736-03-16), אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה ע"י עו"ד דוד מזרחי ועו"ד אורלי בן עמי, היא כי חברת כרמלטון מיידעת באיחור ניכר את הנהגים שנסעו בנתיב המנויים ללא מנוי על ההפרה, ועל הקנסות שספגו עקב כך. בשל כך, יש נהגים שעוברים בנתיב המנויים שוב ושוב בתום לב, מבלי לדעת שהם מפרים את החוק, וסופגים על כל פעם כזאת 100 שקל קנס.

ייצוגית נגד כרמלטון: כך פועלת השיטה

החוק, אגב, דורש מכרמלטון ליידע את הנהגים תוך זמן סביר, אך היא שולחת את החשבון הראשון לאחר יותר מ-30 יום ממועד הנסיעה המפרה הראשונה, ובפועל הנהג יודע על זה רק לאחר 45 יום מאז שביצע את הנסיעה הראשונה. בזמן שחלף בין הפעם הראשונה למועד הגעת ההודעה, הוא יכול לנסוע באותו מסלול כמה פעמים ביום. התוצאה היא שאמנם הנסיעה הראשונה כרוכה בקנס מופחת, אך כל אלה שבאות בעקבותיה נושאות קנסות דרקוניים.

פואנטה בטלגרם

עוד טוענים התובעים כי כרמלטון אינה נוהגת כך במקרה או בטעות, אלא מתוך כוונה ומודעות.

התובעים דורשים מכרמלטון לשנות את התנהלותה לאלתר, וכמובן, להשיב לחברי הקבוצה את כל מה שגבתה מהם בפרק הזמן שבין מועד  הנסיעה המפרה הראשונה ועד למועד קבלת החשבון הראשון אצלם.

התובעים הוכיחו שכרמלטון אינה מיידעת בזמן אמת את הנהגים הנוסעים במנהרות הכרמל כי הם נכנסו למסלול המנויים ללא מנוי.

טענות כרמלטון כי היא מיידעת את הנהגים הוכחו כשקריות

במהלך הדיונים שינה מנכ"ל כרמלטון את גרסתו לגבי יידוע הנהגים בזמן אמת.

לדברי עורכי הדין מזרחי ובן-עמי, הגנתה של כרמלטון התבססה על מערך של טענות שקריות ועל הטעייה מכוונת של בית המשפט. זאת, משום שכרמלטון טענה כי היא מפעילה מספר אמצעים כדי ליידע את הנהג המפר על החיוב בקנסות ויידע להימנע מצבירת קנסות נוספים: "אותו טיעון שקרי גם נמסר ללקוחות המתקשרים למערך שירות הלקוחות כדי לברר את פשר החיובים הגבוהים. "למרבה המבוכה, מסתבר שלשקר אין רגליים. הגנתה של המשיבה קרסה לאחר שהסתברו העובדות האמיתיות הבאות במהלך חקירת מנכ"ל כרמלטון", ציינו עורכי הדין.

לדבריהם, "מנכ"ל כרמלטון שיקר עת הצהיר פעמיים תחת אזהרה כאילו לכל נהג מפר ניתנת אזהרה מיידית בכניסה ו/או ביציאה, על צג אלקטרוני מיוחד, בגובה העיניים, בכיתוב בולט ומאיר עיניים וכן נורה מהבהבת מעל לצג. לכן הוא ביקש מאוחר יותר לתקן אי דיוקים. "אי הדיוקים" שביקש לתקן הם שהצג נדלק אך ורק במקרים שוליים בהם לרכב העובר יש מנוי פסקל  בכביש 6".

בשורה התחתונה, השניים הוכיחו כי בניגוד לטענות כרמלטון, שלפיהן מי שעובר ללא מנוי מקבל אינדיקציה במקום באמצעות נורה מהבהבת, הדבר אינו קורה: "רכב ללא מנוי העובר בנתיב המנויים אינו מקבל שום אינדיקציה בזמן אמת לכך שישנה איזושהי בעיה. קל וחומר שאינו מקבל שום אינדיקציה למהות הבעיה".

בסופו של דבר, אומרים עורכי הדין, מנכ"ל כרמלטון הודה שהמערכת אינה אמינה ועלולה לטעות בקריאה: "לפי דבריו, ייתכן שההודעה שיקבל נהג לא תתאים למצב האמיתי. כך שנהג ללא מנוי בהווה או בעבר, יקבל הודעה שמיועדת למנוי וידיאו, ולהיפך. עובדה זו מעיבה על כל טיעוני כרמלטון".

בנוסף, הם ציינו כי הטעויות במערכת הזיהוי וההתרעה אינן הבעיה היחידה. הבעיה העיקרית היא אי קיומה של מערכת התרעה.

שיטות הפיתוי של כרמלטון כדי לבלום הגשות ערר

לכאורה, אמורים היו הנהגים להיות מסוגלים לערער על קנסות לא מוצדקים, אלא שהבקשה לייצוגית חושפת התנהלות כוחנית של כרמלטון גם בהיבט הזה. מהתביעה עולה כי למעשה, ועדת הערר כלל אינה דנה בעררים (למעט בודדים מדי שנה).

בעוד שמנכ"ל כרמלטון הודה כי כרמלטון קנסה 300,000 נהגים, הסתבר כי כאשר נהג מגיש ערר, כרמלטון מקבלת את הערר וחוסמת את דרכו של המתלונן לוועדת הערר. זאת, באמצעות "סגירת" הערר עוד בטרם השוא מגיע לדיון באמצעות מתן הנחה. בבקשה מצוין כי כרמלטון מטעה את המתלונן כאילו הוא האשם בצבירת הקנסות, ומאיימת עליו כי הגעה לוועדה יגרור חיוב בהוצאות משפט.

למעשה, מנכ"ל כרמלטון הודה בעדותו כי רק 10 עררים מגיעים לוועדה ורק 2-3 נדונים.

לדברי עורכי הדין, ספק רב אם הוועדה עצמה, המתכנסת פעם בשנה, מודעת לסיבות האמיתיות למחיקת העררים (כאמור, פיתוי הנהגים באמצעים שונים שלא להגיע כלל למיצוי עניינם מול הועדה). הטופס המגיע אליה הינו פשרה לקונית החתומה על ידי הצדדים.

כך למשל, אחד משני התובעים בבקשה פנה בערר לגבי החשבון הראשון בלבד, שכן עד לשיחתו עם נציגת המשיבה לא ידע על קיומו של החשבון השני. הוא קיבל הנחה בשיעור של 50% מגובה הקנסות משני החשבונות, אך עדיין שילם מעל 700 שקל – סכום שרובו היה נמנע לו הייתה המשיבה מודיעה לו תוך זמן סביר כפי שהיא מחויבת לעשות.

התובע נאלץ להסכים ולשלם סכום זה, תוך מחאה ומחוסר ברירה לאחר שנציגת המשיבה הציבה לו אולטימטום חד וחלק מצד אחד, באומרה בפירוש שעניינו לא הגיע עדיין לוועדת הערר, אלא נמצא  בפני שירות לקוחות.

האולטימטום שבפניו הוצב המבקש היה: או שתשלם 50% מהקנס מיידית ותוותר על הערר, או שהצעת ההנחה בטלה, הערר ידון ואין לדעת מה תחליט הוועדה.

כעת נותר לראות כיצד תתקדם הבקשה והאם יבוא קץ להתעללות של מנהרות הכרמל בנהגים.


היה לכם מעניין?
לחצו כאן  ופרגנו לנו בלייק. זה קל... 

דפנה הראל כפיר
דפנה הראל כפיר היא עיתונאית צרכנות ותיקה עם 25 שנות ניסיון בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובדיגיטל. בין היתר, ערכה את מדור הצרכנות בגלובס, הגישה פינות צרכנות בכאן 11, בקשת 12 וברשת, הגישה את התוכנית "צבע הכסף" בקול ישראל ועוד...
תגובות: 0

נגישות