מה בוער לאיילת שקד? דיון חשוב בכנסת בוטל כדי להכניס במקומו דיון באגרות על הייצוגיות - פואנטה
צילום: אתר pixabay

מה בוער לאיילת שקד? דיון חשוב בכנסת בוטל כדי להכניס במקומו דיון באגרות על הייצוגיות

חוות הדעת של היועץ המשפטי לוועדת החוקה מציג את כל הכשלים שבהצעת האגרות – עכשיו נותר לראות כיצד יגיבו מחר חברי הכנסת

מדהים כמה אנרגיות משקיע משרד המשפטים בקידום האגרות השערורייתיות שיפגעו בצרכנים הישראלים פגיעה קשה, בזמן שראוי היה שישקיע את האנרגיות הללו בסוגיות החשובות באמת לאזרחים הישראלים.

רק בשבוע שעבר התקיים דיון ראשון בהצעה של שרת המשפטים איילת שקד לחייב צרכנים לשלם 24,000 שקל ו-12,000 כדי להגיש בקשה לייצוגית, והנה – למרות ההתנגדות הנחרצת של כלל חברי הכנסת שהשתתפו באותו דיון, מיהר משרד המשפטים לדחוף את הנושא הזה לדיון נוסף כבר מחר.

לשם כך בוטל דיון אחר, דיון בעבירות המתה, שהוא נושא הרבה יותר חשוב, כאוב ואקוטי.

על דיון באגרות אי אפשר לומר שהוא עניין של חיים ומוות, אלא יותר בכיוון של סלילת הדרך לתאגידים מסחריים להטעות ולהונות את הציבור מבלי להיענש על כך.

לעומת זאת, עבירות המתה בפירוש עונות להגדרה “עניין של חיים ומוות”. במה מדובר? במצב החוקי המעוות הקיים בישראל, שבגללו לא ניתן להרשיע רוצחים ברצח אלא בהריגה בלבד, אם לא הוכחה כוונה. בגלל העיוות הזה, טרוריסטים שרוצחים ישראלים באמצעות יידוי אבנים, למשל, לא מואשמים ברצח אלא בהריגה. כבר שנתיים בערך הכנסת מורחת את הזמן ולא מקדמת את הצעת החוק הזו, שאמורה לתקן את העיוות שבגינו, למשל, נהנו רוצחי אדל ביטון בת הארבע וחצי, מעסקת טיעון ומ-15 שנות מאסר בלבד. 

התיקון הזה, שמשמעותו הטהורה היא עשיית צדק עם המשפחות האומללות של הנרצחים, נדחה ונדחה ונדחה, והוא נידון כבר במשך כשנתיים. למרות זאת, הוא בוטל כדי לפנות מקום להצעה המחפירה של שרת המשפטים איילת שקד, שכל מהותה היא פגיעה בצרכנים.

נזכיר כי כפי שפורסם בפואנטה בהרחבה (ולמרבה הצער, לא סוקר בכלי התקשורת האחרים), במהלך הדיון בכנסת הביעו כל חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, התנגודת נחרצת להטל סכומים כה גבוהים על הגשת בקשות לתביעה ייצוגית, מתוך הבנה שהדבר מהווה חיסול ממוקד של הכלי הכל כך חשוב הזה.

ולא רק חברי הכנסת התנגדו, אלא שהיועץ המשפטי של וועדת החוקה בעצמו מתח ביקורת על החובבנות של משרד המשפטים, אשר הגיש את ההצעה לדיון מבלי להביא נתונים מחקריים שתומכים בנחיצות האגרות.

הנה ציטוט מחוות דעתו:

(1) קיים חשש שהטלת אגרות בסכומים שהוצעו תפגע בתכלית חוק התובענות הייצוגיות: “אחת מתכליות החוק היא לקדם את “מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים”. השתת אגרות בסכומים גבוהים כתנאי סף להגשת תובענה ייצוגית, עלולה לפגוע באופן משמעותי בתכלית זו, וליצור מחסום גבוה לאותם צרכנים שמבקשים להתמודד עם עוולות ונזקים רחבי היקף שנגרמים על ידי תאגידים חזקים ורשויות שלטוניות שפועלים שלא כדין.

“דומה כי אין מחלוקת באשר לעצם הצורך וההצדקה לקבוע אגרות להליכים של תובענות ייצוגיות, עיקר המחלוקת היא בנוגע לסכומי האגרות המוצעים שהם סכומים גבוהים למדי.  

“הצבת חסם בנקודת הפתיחה של ההליך בדמות אגרות בשיעור גבוה אולי תצמצם את הליכי הסרק, אך במקביל היא עלולה לגרום לכך שגם תביעות טובות ומוצדקות, שיש אינטרס ציבורי וחברתי בניהולן, לא יוגשו בשל העלויות הגבוהות של פתיחת ההליך”.

היועץ על משרד המשפטים: “טענות ללא ביסוס”

היועץ המשפטי לא חסך את שבטו ממגישי התיקון, משום שהם בחרו לטעון טענה בומבסטית שלפיה יש להטיל אגרות כדי למנוע תביעות סרק, אך לא עיגנו את הטענה בשום נתון.

יתרה מכך, היועץ אף הזכיר כי רק לפני כשנה התקבל תיקון מס’ 10 לחוק תובענות ייצוגיות, שכבר קבע מנגנון לבלימת תביעות הסרק. לפי המנגנון הזה, שופט לא יאשר מתן גמול או טובת הנאה לא לתובע ולא לעורך דינו, אם אותה תביעה לא הביאה תועלת לקבוצה. לכן מעלה היועץ תהייה מדוע לא להמתין ולראות כיצד ישפיע התיקון על מספר הבקשות.

הנה לשון חוות הדעת: “במסגרת תיקון מס’ 10 לחוק תובענות ייצוגיות שהתקבל לפני קצת יותר משנה (יולי 2016), נקבעו מנגנונים שביקשו להתמודד עם התופעה הנטענת של הליכי סרק. בין היתר, נקבע כי במסגרת החלטתו האם לאשר גמול או טובת הנאה – שמהווים תמריץ משמעותי להגשת התובענה הייצוגית – לתובע או לבא כוחו במסגרת הסתלקותם, יידרש בית המשפט לשקול את התועלת שההליכים הביאו וכן האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה. כך, אם אכן מדובר בתביעת סרק או בתביעה שלא הביאה תועלת לקבוצה בית המשפט אמור שלא לאשר את מתן גמול או טובת הנאה, ובדרך זו אמורה להישמט הקרקע מתחת לתמריץ המרכזי להגשת התביעה.

נוכח האמור, יש מקום להציג נתונים מדויקים ומעודכנים בפני הוועדה כדי לבסס את הטענה בדבר היקפה של התופעה הנטענת של הליכי הסרק, ובכלל זה לנסות ולראות מהן ההשפעות של תיקון מס’ 10 האמור, על תופעה זו”.

“הסתלקות מהבקשה אין פירושה שמדובר בתביעת סרק”

נימוק אחר שהציג משרד המשפטים בדברי ההסבר לתיקון, ושאותו קטל היועץ המשפטי, היה שבקשות רבות אינן מגיעות כלל לכלל לשלב ההכרעה מפני שהתובע חוזר בו (או במילים אחרות, “הסתלקות”.

וכך כותב היועץ: הטענה בדבר הליכי סרק לא גובתה בנתונים אמפיריים ברורים, אלא הסתמכה על כך שסיבת סגירת התיקים השכיחה בתובענות ייצוגיות היא הסתלקות התובע לפני אישור התובענה כתובענה ייצוגית. ואולם, העובדה שהסתלקות היא סיבת סגירת התיקים השכיחה אינה מעידה בהכרח על כך שמדובר בתובענות סרק, שכן, הסתלקות לפני אישור תובענה כתובענה ייצוגית עשויה לנבוע ממגוון של סיבות, ובכלל זה שהנתבע תיקן את העוולה נשוא התובענה או שהתובע אינו יכול להמשיך בניהול התובענה עקב סיבות אישיות או כספיות”.

החלופות שמוצעות ע”י היועצים המשפטיים של ועדת החוקה

כאשר קוראים אילו פתרונות יעילים יכולים להחליף את האגרות בסכומים המופרכים של 12,000 ו-24,000 שקל, אי אפשר שלא לתהות שוב מדוע בוחר משרד המשפטים להפקיר באופן כה בוטה את הצרכנים.

וכך נכתב בחוות הדעת: 

“חלופות אפשריות שתפגענה פחות בתכלית החוק: 

  • הוצאות משפט: במקום ליצור חסם לעצם הגשת התובענה הייצוגית בדמות של אגרה גבוהה, הדרך הישירה להתמודד עם הליכי סרק, ככל שישנם, צריכה להיות באמצעות הוצאות משפט. כך, ככל שבית המשפט יגיע למסקנה שמדובר בהליך סרק, שומה עליו להשית על התובע הוצאות משפט ריאליות לטובת הצד הנתבע, למעט אם לפי נסיבות העניין קיימים טעמים מיוחדים שמצדיקים שלא לפסוק הוצאות.

  • תשלום אגרות דיפרנציאלי, בדומה למודל שקיים בתביעות לנזקי גוף: לפי מודל זה, עם הגשת התובענה משולם חלק קטן של האגרה, ותשלום יתרת האגרה וזהות הנושא בה נקבעים בהתאם להתפתחות ההליך ולשאלה האם היה ממש בהליך או שלא. ניתן להציע להבחין בין מקרה של הסתלקות מהתובענה בשל העדר עילה – שאז יש מקום לקבוע כי התובע ישלם את יתרת האגרה, למקרה של הסתלקות מתובענה בשל העובדה שהנתבע תיקן את העוולה שגרם – שאז יש מקום לקבוע כי הנתבע ישלם את יתרת האגרה.

    כמו כן, ברור כי אם בית המשפט אישר את התובענה כייצוגית לא מדובר בהליך סרק אלא בהליך שיש אינטרס ציבורי בקיומו, ועל כן יש לפטור את התובע מיתרת האגרה ולהשיב לו את האגרה ששולמה (למעט סכום מסוים שבכל מקרה לא יוחזר).

  • מודל נוסף של אגרות יכול להיות מודל הדומה בעיקרו לזה הקיים בתקנות לגבי תביעה נגזרת שהיא בעלת מאפיינים דומים לאלו של התובענה הייצוגית. לפי מודל זה, האגרה היא 2.5% של סכום התביעה, אך קיימת הבחנה בין השלב הראשוני של הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת לבין השלב של ניהול התביעה: עם הבאת ההליך – התובע משלם סכום של 1,684 ₪ בבית משפט השלום ו-3,149 ₪ במחוזי; ועם אישור התביעה כנגזרת – משלימה החברה, שבשמה הוגשה התביעה הנגזרת, את יתרת סכום האגרה. באופן דומה, ניתן להציע כי גם לגבי תובענה ייצוגית תיערך הבחנה בין השלב הראשוני של הגשת הבקשה לאישור לבין השלב של ניהול התובענה הייצוגית, באופן הבא: עם הגשת הבקשה לאישור הייצוגית – התובע ישלם סכומים דומים לאלו הנקובים בתביעה נגזרת (1,684 ₪ בבית משפט השלום ו-3,149 ₪ במחוזי). ככל שבית המשפט יאשר את הייצוגית – שאז מדובר בהליך שיש אינטרס ציבורי בקיומו – התובע ייפטר מתשלום יתרת האגרה או שתשלום יתרת האגרה תוטל על הנתבע”.

מן הראוי להחזיר את האגרה כאשר התביעה מוצדקת

בחוות הדעת ישנה גם התייחסות חשובה ביותר לאי צדק המובנה בהטלת אגרה כאשר התביעה מסתיימת בזכיית התובע. כך נכתב שם: 

“החזר אגרה כשההליך השיג את מטרתו: גם אם לא תקבע דיפרנציאציה בתשלום האגרה, כמוצע לעיל, הרי שבמקרים שבהם ניהול ההליך השיג את מטרתו והנתבע שינה את דרכיו בעקבות התובענה, אין הצדקה שמגיש התובענה יישא במלוא תשלום האגרה, ובמקרים כאלה יש להחזיר לתובע את האגרה ששילם.

“יש מקום לקבוע כי אם הסתלקות התובע מהתובענה היא בשל העובדה שהנתבע תיקן את העוולה שגרם, אם אושר הסדר פשרה שכולל הימנעות של הנתבע מהמשך ביצוע העוולה תוך פיצוי של כלל חברי הקבוצה או אם ניתן פסק דין לטובת התובע – הרי שהתובענה השיגה את מטרתה הציבורית והחברתית ועל כן יש להחזיר לתובע את מחצית האגרה ששולמה (למעט סכום קטן שאינו מוחזר), ובמקרה המתאים להטיל אותה על הנתבע”.  

מן הראוי ששרת המשפטים תדווח לוועדה על השלכות התקנות

לסיום נכתב בחוות הדעת סעיף חשוב שייצור שקיפות לגבי השלכות התקנות. וכך נכתב:

“חובת דיווח לוועדה: בכל מתווה שהוועדה תחליט עליו, יש מקום לשקול להטיל על שרת המשפטים חובת דיווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מדי שנה, נתונים שונים הנוגעים לתחום התובענות הייצוגיות (מספר התובענות שהוגשו, כמה מהן הסתיימו בהסתלקות, כמה מהן הסתיימו בהסדר פשרה, כמה מהן אושרו כתובענות ייצוגיות, סכומי הכסף שנתבעו, סכומי הכסף ששולמו בפועל, שיעור הגמול ושכר הטרחה שנפסקו, היקף האגרות ששולם, היקף הפטורים שניתנו, ונתונים נוספים שייקבעו), כדי שהוועדה תוכל לעקוב אחרי ההשלכות של המהלך המוצע על תחום התובענות הייצוגיות.

זאת, בדומה לחובת הדיווח שהוועדה קבעה ביחס לאגרות בהליכי ביניים”.

תגובת משרד המשפטים

התגובה ששלח משרד המשפטים לשאלתי מדוע אצה הדרך לשרת המשפטים איילת שקד, לא בהכרח עונה על השאלה, וזו לשונה: “נוסח התקנות מצוי כבר עת ארוכה מאוד בדיונים, שבהם הועלו אף הטענות שהושמעו בוועדת החוקה בדיון הראשון בתקנות, וזכו להתייחסות מתאימה בנוסח התקנות המוצע”.

 

תגובות: 0

נגישות