מרגישים שאתם עובדים כל החודש ועדיין אין לכם כסף? הנה ההסבר
שני העשירונים העליונים מרוויחים כמעט מחצית מכלל ההכנסות של כל העובדים בישראל. שאר הישראלים מתחלקים במחצית השנייה. איך זה משפיע על הבריאות שלנו ועל הפנסיה שלנו?
אנחנו רגילים לשמוע על שכר המינימום ועל השכר הממוצע – אבל מה עם השכר החציוני? 6,000 שקל בלבד – זה השכר החציוני בישראל. המשמעות היא שמחצית(!) מהעובדים מרוויחים רק עד 6,000 שקל. לנתון הזה יש חשיבות עצומה, משום שבבגלל השכר העצום של העשירונים הגבוהים – הסתכלות על השכר הממוצע מאוד מטעה.
השכר החציוני רחוק ב-1,000 שקל בלבד משכר המינימום, שעומד על 5,000 שקל לאחר העלאה שבוצעה החודש מ-4,850 שקל. מדובר בסכום שכמובן לא יכול לכסות את ההוצאות המאוד גבוהות של מחיה, מזון, תחבורה וכו' – ולמרות זאת, כשליש מהשכירים משתכרים שכר מינימום ואף פחות.
לפי דוח מרכז אדווה, החוקר את הצדק החברתי בישראל, בשנתיים-שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר, ועדיין פערי ההכנסות גדולים ביותר. ב-2015 ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית שבראשו שכיר עמדה, בעשירון התחתון, על 4,446 שקל לחודש, בעוד שבעשירון העליון היא עמדה על 58,293 שקל.
שני העשירונים הגבוהים, 9 ו-10, נהנו מ-43.9% מכלל הכנסות של משקי הבית, בעוד ש-8 העשירונים האחרים התחלקו ב-56.1% הנותרים. בדוח מדגישים שבתוך העשירון העליון עצמו יש פערים עצומים בין המאיון העליון לבין שאר העשירון.
שימו לב לתהליך שקורה כאן – בחסות הממשלה שמכנה את עצמה "הכי חברתית אי פעם" – השכר החציוני עלה מעט מאוד, ואילו שכרם של מנהלי תאגידים גדולים זינק. לפי דוח מרכז אדווה, מנכ"ל של אחת מ-100 החברות הגדולות שמניותיהן נסחרות בבורסה (מדד ת"א 100) תוגמל בממוצע בסכום של 425 אלף שקל.
נזכיר שוב ששכר המינימום בישראל, לאחר שזרקו עצם לעובדים הרבים שנאלצים להסתפק בו – עומד על 5,000 שקל בלבד. בשנת 2015 הפערים בין המנהלים הבכירים ובין שאר העובדים בישראל המשיכו להיות עצומים – התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 44 מהשכר הממוצע במשק, שעמד על 9,592 שקל בקרב עובדים ישראלים, ופי 91(!!) משכר המינימום.
לדברי ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדווה, המפרסם מדי שנה את דוח האי-שוויון – מצבנו רק הולך ומחמיר, והפערים בארץ הולכים ומתרחבים בהיבטים של פריפריה מול מרכז, ערבים מול יהודים ועוד.
ההכנסה יוצאת על שירותי בריאות שהמדינה אמורה לממן
במקביל לשכר העלוב – ההוצאה שלנו על שירותים שהמדינה עצמה אמורה לספק, כמו שירותי בריאות, הולכת ועולה. לאחרונה התבשרנו על סל הבריאות הלכאורה מעודד שאושר לשנת 2017, אולם האמת היא שסל הבריאות לא מספיק כדי למלא את כל צרכיהם של הישראלים, למרות שהם משלמים מאות שקלים בחודש כמס בריאות. כתוצאה מכך, נסקה ההוצאה שלנו על בריאות – אם בשנת 2000 הוצאנו 4.6 מילארד שקל על ביטוחים משלימים וביטוחי בריאות פרטיים כדי שנוכל לבחור רופא מנתח ולרכוש תרופות שלא בסל, בשנת 2015 הוצאנו 13 מיליארד שקל! סכומים אלה, לפי נתוני מרכז אדווה, מייצגים את סך ההכנסות של קופות החולים ושל חברות הביטוח ממכירה של ביטוחים ומגביית תשלומים עבור תרופות וטיפולים.
הפער יגדל כשנהיה זקנים
כשבוחנים את נתוני מרכז אדווה לגבי הפרשות לפנסיה, מבינים שמצב הקשישים בישראל יהיה עוד הרבה יותר גרוע מהיום – בעוד שבחמישון התחתון מפרישים לפנסיה פחות מ-100 שקל לחודש בממוצע (ליתר דיוק, 94 שקל), בחמישון העליון מפרישים 1,316 שקל בחודש, כלומר, פי 14!
כאמור, מדובר בממוצע, וצריך לזכור שיש משקי בית שלא מפרישים כלל. למעשה, למרות שקיימת חובת הפרשה לפנסיה לפי חוק, ביטוח פנסיוני רווח יותר במעמד הבינוני והגבוה ופחות נפוץ בקרב מקבלי השכר הנמוך.
